ישראל מייצרת מדי שנה מיליוני טונות של פסולת, אך רק חלק קטן ממנה ממוחזר בפועל. בעידן של משבר אקלים הולך ומחריף, מיחזור אינו עוד מותרות סביבתיות אלא צורך קיומי. אף שתחום המיחזור בישראל עבר התקדמות מסוימת בעשורים האחרונים, הוא עדיין רחוק מהיעדים שנקבעו, וממשיך להתמודד עם אתגרים משמעותיים. במאמר זה נבחן את סוגי המיחזור הנפוצים בישראל, את הפערים במערכת הקיימת, את התופעות השליליות שמערערות את האמון הציבורי, וגם את הפתרונות החדשניים שמובילים את התחום קדימה.
סוגי מיחזור בישראל
מיחזור פלסטיק ואריזות
פסולת פלסטיק ואריזות מהווה כמעט רבע מהפסולת העירונית בארץ. הפח הכתום, שהוצב במסגרת חוק האריזות, משמש לאיסוף אריזות פלסטיק, מתכת, קרטוני משקה ואריזות מורכבות אחרות. החומרים נאספים ומועברים למתקני מיון, שם הם מופרדים לפי סוגים: PET, HDPE, PP וסוגי פלסטיק נוספים.
אתגר מרכזי במיחזור פלסטיק הוא ריבוי סוגי הפלסטיק ומורכבות האריזות, המקשים על תהליך המיון והמיחזור. רק כ-23% מפסולת הפלסטיק בישראל ממוחזרת, כאשר חלק ניכר מועבר לייצוא למדינות אחרות. מספר יוזמות חדשות מנסות להתמודד עם הקושי, כגון מפעלים למיחזור PET לייצור בקבוקים חדשים ופיתוח טכנולוגיות מיחזור כימי המאפשרות פירוק פלסטיק לחומרי הגלם המקוריים.
מיחזור נייר וקרטון
מיחזור נייר וקרטון הוא אחד מסוגי המיחזור המבוססים והיעילים ביותר בישראל. כיום, כ-40% מהנייר והקרטון בפסולת העירונית הישראלית מגיע למיחזור, בעיקר באמצעות הפח הכחול שנמצא כמעט בכל מתחם מגורים. בנוסף, חברות ועסקים רבים מעבירים קרטונים ונייר משרדי ישירות למיחזור, מה שמגדיל את האחוזים הכוללים.
התהליך כולל איסוף הנייר והקרטון, פינויים למפעלי מיחזור, גריסה, ניקוי מדיו וחומרים זרים, והמרה לעיסה שממנה מייצרים מוצרי נייר חדשים. מיחזור נייר חוסך כ-60% מהאנרגיה הדרושה לייצור נייר חדש, וכל טון נייר ממוחזר מציל כ-17 עצים וחוסך כ-30,000 ליטר מים. עם זאת, גם בתחום זה קיימים אתגרים: איכות הנייר הממוחזר יורדת לאחר מספר מחזורי שימוש, מה שמגביל את יכולת המיחזור לאורך זמן. בנוסף, מעבר לתקשורת דיגיטלית הפחית את כמות הנייר בשימוש, אך הגביר את הביקוש לקרטון עקב עלייה בהזמנות מקוונות.
מיחזור זכוכית ומתכות
זכוכית ומתכות הם חומרים שניתן למחזר באופן כמעט אינסופי ללא פגיעה באיכותם. בארץ, כ-50% מהמתכות וכ-60% מהזכוכית מגיעים למיחזור, נתון מרשים יחסית לסוגי פסולת אחרים. איסוף המתכות מתבצע בעיקר דרך אספנים פרטיים המונעים משיקולים כלכליים, שכן מתכות כמו אלומיניום, נחושת וברזל הן בעלות ערך כלכלי משמעותי.
האתגר העיקרי במיחזור זכוכית הוא ההפרדה לפי צבעים (ירוק, חום, שקוף) וניקוי הזכוכית משאריות מזון וחומרים אחרים. בישראל פועלים מספר מפעלים למיחזור זכוכית, אך הכמויות עדיין קטנות יחסית. פקדון על בקבוקי זכוכית עזר להגדיל את אחוזי ההשבה, אך עדיין קיים פער משמעותי.
מיחזור טון זכוכית חוסך כ-315 ק"ג פליטות CO2 ו-1.2 טון חומרי גלם בהשוואה לייצור זכוכית חדשה, ומיחזור אלומיניום חוסך עד 95% מהאנרגיה הדרושה להפקת אלומיניום מעפרות. קרנות שונות כמו קרן ג'נריישן מעודדות את תחום המיחזור בארץ ומצמצמות משמעותית את טביעת הרגל הפחמנית של תעשיית האריזות.
אתגרים ופתרונות במערך המיחזור
ליקויים ופערים במערכת הנוכחית
מערך המיחזור בישראל סובל ממספר ליקויים מערכתיים המקשים על קידום המיחזור. הפער המרכזי הוא היעדר תכנון הוליסטי המשלב את כל שלבי הטיפול בפסולת: מהפחתה במקור, דרך איסוף והפרדה יעילים, ועד מערך מיחזור מתקדם וברור. במקום זאת, המערכת פועלת באופן מקוטע, עם מדיניות משתנה והעדר תיאום בין הגורמים השונים.
אחד הפערים המשמעותיים הוא חוסר האחידות בין רשויות מקומיות. בעוד רשויות חזקות מצליחות לתחזק מערכי הפרדה והסברה מתקדמים, רשויות חלשות יותר, בעיקר בפריפריה, מתקשות לעמוד בעלויות ובאתגרים הלוגיסטיים של איסוף והפרדת פסולת. הדבר יוצר אי-שוויון סביבתי בולט. פער נוסף מתבטא בחוסר היכולת לתמרץ באופן כלכלי התנהגות סביבתית. שיטת התשלום הנוכחית עבור פינוי אשפה, שאינה תלויה בכמות הפסולת המיוצרת, אינה מעודדת הפחתה במקור. תשלום דיפרנציאלי ("שיטת pay-as-you-throw") קיים במדינות רבות אך טרם אומץ בישראל בהיקף משמעותי.
בעיית הפשיעה בענף המיחזור
אחת הבעיות החמורות במערך המיחזור בישראל היא הפשיעה הסביבתית. השלכת פסולת בלתי חוקית, בעיקר פסולת בניין ופסולת תעשייתית, היא תופעה רווחת בשטחים פתוחים ובשולי יישובים. התופעה גורמת לנזק סביבתי ולאובדן משאבים שיכלו להיות ממוחזרים. התעשייה סובלת גם מתופעות של פיקטיביות בדיווחים על מיחזור. חלק מהחברות המורשות לטיפול בפסולת מדווחות על אחוזי מיחזור גבוהים מהמציאות, ובמקרים מסוימים אף הועברה פסולת להטמנה בעוד שדווח כי מוחזרה. האכיפה הלקויה והקנסות הנמוכים אינם מרתיעים מספיק את העבריינים.
גורם נוסף בתחום הפשיעה הוא הברחת פסולת אלקטרונית ופסולת מסוכנת למדינות מתפתחות, בניגוד לאמנות בינלאומיות. השבב האלקטרוני שהיה בטלפון האחרון שלכם עלול להגיע למזבלות במדינות עולם שלישי, שם הוא נחשף לטיפול לא מוסדר הגורם לזיהום חמור ולפגיעה בבריאות העובדים.
יוזמות פרטיות וחדשנות בתחום
למרות הקשיים, מספר יוזמות פרטיות וחדשנות ישראלית מציעות פתרונות מבטיחים לתחום המיחזור. חברות הזנק (סטארט-אפים) ישראליות מפתחות טכנולוגיות מתקדמות בתחום, כגון מערכות מיון אוטומטיות המבוססות על בינה מלאכותית, שיטות מיחזור כימי חדשניות לפלסטיק, ואפליקציות המקשרות בין יצרני פסולת לבין גורמים המעוניינים לעשות בה שימוש חוזר.
יוזמות קהילתיות כמו "ספריות החפצים", "שווקי קח-תן" ופלטפורמות לשיתוף חפצים מקדמות תרבות של צריכה בת-קיימה והפחתת פסולת במקור. בתחום הבנייה הירוקה, התפתחו בשנים האחרונות מודלים עסקיים המאפשרים שימוש חוזר בחומרי בניין ומיחזור פסולת בניין לחומרי גלם איכותיים. גם השקעות פרטיות בתחום הכלכלה המעגלית צוברות תאוצה, כאשר גופי השקעה מזהים את הפוטנציאל הכלכלי הגלום במיחזור ובהפחתת פסולת. קרנות שונות כדוגמת קרן ג'נריישן מעודדות את תחום המיחזור ומביאות להתקדמות מרשימה.
לסיכום
למרות האתגרים הרבים העומדים בפני מערך המיחזור בישראל, קיים פוטנציאל משמעותי לשיפור. שילוב של מדיניות יעילה, תמריצים כלכליים, חדשנות טכנולוגית ושינוי תרבות הצריכה יכול להוביל למערכת מיחזור מתקדמת שתתרום הן לסביבה והן לכלכלה הישראלית.
