"פעם היתה המכולת של הפרסי, המכולת השכונתית שפתחה חלון לתוך חצר בית הספר. הכי אהבנו את הלחמניה עם החומוס והחריף. היום יש לנו כבר שתי קפטיריות", נזכרת רויטל מנג'רסקי, מנהלת חט"ב ב"תיכון חדרה", שחגג לא מזמן 80 שנה להיווסדו.

תיכון חדרה חוגג 80. יח"צ

בשנים הראשונות של העיר חדרה לא היה תיכון ביישוב, והתלמידים נאלצו לנסוע בכל בוקר עד לתל אביב הרחוקה. בשנת 1937, כשהחלו הפרעות מצד הערבים, ההורים לא הסכימו לסכן את הילדים בדרכים. וכך, באותה שנה, עם שבעה תלמידים ומורה, הוקם "תיכון חדרה", תחילה בבית החקלאי ולאחר מכן בבית שניאורסון. למיקום הנוכחי עבר בית הספר בשנת 1953.

באדיבות ארכיון תיכון חדרה

כיום כולל המוסד החינוכי שני קמפוסים בעיר, האחד במרכז העיר והשני בבית אליעזר. בכל קמפוס חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, ולכל חטיבה מנהל - שתיים מהן, יעל פז ורויטל מנג'רסקי, הן בוגרות התיכון! המנהל הכללי של שני הקמפוסים הוא ד"ר אריה לוקר, שמוביל את בית הספר להישגים מרשימים מזה 33 שנה.

מאז ועד היום מנוהל התיכון על ידי "עמותת תיכון חדרה" - קבוצת הורים מתנדבים, חלקם בוגרי בית הספר משנים עברו, וחלקם הורים לתלמידים בהווה. כולם עוסקים במלאכה החשובה - לחנך דור חדש של צעירים על ערכים, הקשבה, נתינה ותרומה.

באדיבות ארכיון תיכון חדרה

לאורך שנים שומר בית הספר על הישגים גבוהים בשני פרמטרים מרכזיים - אחוזי זכאות לבגרות ואחוזי גיוס לצה"ל לשירות. גם נבחרות הספורט של המקום מגיעות למקומות גבוהים בליגות בתי הספר. בנוסף, מעורבות התלמידים בקהילה הינה אחד הפרמטרים החשובים ביותר. בשנת 2017 נפתחה לראשונה בעיר כיתת ותיקים, בה 25 אזרחים ותיקים המגיעים פעם בשבוע ליום לימודים מלא ושותפים לפעילויות התרבות של בית הספר. פרויקט נוסף וחשוב הוא "פורטרט בין דורי", סדנת צילום בה לוקחים חלק תלמידי כיתה ח' במגמת תקשורת יחד עם ניצולי שואה בני הגיל השלישי. הסדנה מעניקה הזדמנות נדירה לאוכלוסייה המבוגרת ולבני הנוער להציץ זה על עולמו של זה וללמוד האחד על השני מבעד לעדשת המצלמה. כמו כן, ביוזמתו של ד"ר לוקר ובתמיכת העמותה נהנית הקהילה מפעילות קולנועית משובחת בליווי הרצאות באולם רנה שני, בניהולה של נגה הסל.

באדיבות ארכיון תיכון חדרה

עדנה זיידמן
אז: תלמידה במגמה הריאלית (1961-1965) המורה למתמטיקה, ד"ר פרנק היה המורה האהוב בשל אישיותו המיוחדת. אמנם היה מרוחק, לא התלוצץ איתנו אבל גרם לכולנו ללמוד ברצינות ובאהבה. הייתי תלמידה חרוצה אבל פטפנית גדולה. בהפסקות בילינו במקום הכי חשוב, הקיוסק! וכמובן המשכנו לפטפט. אני זוכרת עד היום ארוע משעשע גם אם לא 'חינוכי' משעור תנך. לא תמיד הכנתי שעורי בית ובאחת הפעמים כשהמורה בקש ממני להקריא המצאתי תשובה בו במקום. המורה אמר שהיא מצויינת רק חבל שלא כתובה... כשחזרתי לתיכון כמורה למתמטיקה ואחכ כמנהלת התיכון הקפדתי יותר על ש"ב....הדבר הבולט שהשתנה מימי כתלמידה למנהלת הוא הפתיחות. בעבר לא יכולנו לדבר, לבקש, להביע רצונות או העדפות. מי העז לדבר עם המורים? דעת התלמידים לא נחשבה בכלל. כל זה השתנה לגמרי!


רויטל מנג'רסקי
היום: מנהלת
אז: תלמידה במגמה המדעית (1986-1990)
"פועה, המורה לביולוגיה, היתה המורה האהובה עליי, ודרכה נחשפתי למקצועות המדעיים. היא היוותה עבורי השראה להמשך לימודי האקדמאיים בתחום. אני גאה מאוד להיות בוגרת בית הספר והמנהלת שלו בהווה. שתי בנותיי לומדות כאן, ומורים רבים הם בוגרי המקום אף הם. כמובן שהורים רבים לתלמידינו מחזירים את ילדיהם ללמוד במקום בו למדו בעצמם. היום יש יותר מגמות ומסלולי לימוד במטרה לנסות ולאתר את חוזקות".

באדיבות ארכיון תיכון חדרה

סמדר ביטקובר
היום: מורה למתמטיקה
אז: תלמידה במגמה הביולוגית (1972-1976)
"המקצוע האהוב עליי היה מתמטיקה, והמורה הכי אהוב היה יצחק עמרני, שידע לדבר אלינו בגובה העיניים. אני מאוד מתגעגעת לתקופה הזו, הייתי תלמידה שובבה מאוד, בהפסקות היינו הולכים לעשן ולאכול בייגלה, וכמובן לצפות בחתיכים בשכבות שמעלינו".

פולינה באזוב
היום: מורה למתמטיקה ומאמנת לחיים
אז: תלמידה במגמה הריאלית (1999-2002)
"הייתי תלמידה מאוד חרוצה, מאוד אהבתי את מקצוע הפיזיקה. ולדימיר בודיק היה המורה שלי, והוא ידע איך לעודד אותנו גם כשהיה קשה. אני זוכרת איך היינו יושבים בחצר ועוזרים אחד לשני, במיוחד בתקופות של מבחני המגן. חיי החברה היו מאוד טובים בתקופה הזו, בין כל התלמידים ומכל השכבות. זה משהו שמלווה את בית הספר גם היום".

אפרת אריכא-ספיר
היום: מורה למתמטיקה
אז: תלמידה במגמה הריאלית (1967-1971)
"יש כמה מורים שממש היוו עבורי השראה, כמו ד"ר פרנק שהיה המורה שלי למתמטיקה, ד"ר אדד המורה לפיזיקה, והמחנך שלי חיים ליכט. כולם אנשי אשכולות, סובלניים, פתוחים ומרתקים. הייתי תלמידה מאוד חרוצה ובהפסקות היינו מוצאים פינה מוצלת לפטפוטים. אני עוד זוכרת שהוסיפו את שתי הקומות העליונות למבנה. היום חזות בית הספר הרבה יותר יפה, ירוקה ונעימה".

יעל הנדל
היום: מורה לביולוגיה
אז: תלמידה במגמה הריאלית (1965-1969)
"בית הספר היה מקום לשיחות נפש עם החברות. הייתי תלמידה מאוד שקדנית וחרוצה, ממש חנונית כזו. אני זוכרת שבאחד משיעורי המעבדה בכימיה אחד התלמידים גרם לפיצוץ רציני. הקשר בין המורים לתלמידים תמיד היה טוב ופתוח, גם החינוך למצויינות ולערכים והמעורבות של בית הספר בתוך הקהילה. זה מה שמלווה את המקום מתחילתו וגם היום".

באדיבות ארכיון תיכון חדרה
ורד גרינוולד
היום: מורה לספרות
אז: תלמידה במגמה הספרותית (1984-1988)
"חנה נווה היתה המורה האהובה עליי. היא היתה מורה לספרות, שזה תחום שאהבתי אז וגם היום. גם המורה למוזיקה, יעל פז, היתה מרתקת ותמיד ידעה להפתיע ולחדש בשיעורים שלה. ההפסקות היו הזמן שלנו לשיחות נפש, אבל גם על נושאים אידיאולוגיים שעניינו אותנו, במיוחד לפני הגיוס לצבא".

רחל שגיב
היום: מורה לערבית
אז: תלמידה במגמה המזרחנית (1966-1969)
"מר צמח, המורה שלי לערבית, היה ידען גדול בשפה ובאסלאם. הוא יצר אצלי את האהבה למקצוע, שאיתו אני ממשיכה גם היום. הייתי תלמידה מאוד חרוצה והשקעתי הרבה זמן בלימודים. אין ספק שבית הספר השתנה מאוד מהתקופה שהייתי תלמידה, היחס בין המורים לתלמידים אישי יותר, המקצועות מגוונים יותר וגם הדגש על הפעילויות החברתיות שהוא מאוד חשוב כחלק מהחינוך לערכים".

סתיו שפר
היום: מזכירה בבית הספר
אז: תלמידה במגמת התקשורת והערבית (2001-2004)
"הייתי תלמידה מאוד שקטה אבל גם חרוצה. בית הספר היה מקום מאוד חברתי, היינו יושבים הרבה בדשא ומדברים בהפסקות. אני זוכרת את הפעם הראשונה והאחרונה שהוציאו אותי מהכתה בגלל הפרעה, זה היה בי"ב וזו היתה חוויה מאוד קשה בשבילי. למזלי זה לא קרה יותר".

בר עקיבא
היום: מזכירה בבית הספר
אז: תלמידה במגמות ביולוגיה ומחול (2011-2014)
"הייתי תלמידה מאוד מרחפת, אולי זו הסיבה שמאוד אהבתי את שיעורי המחול, בהן ניתנה לי ההזדמנות להביע את עצמי. אני זוכרת את 'מחאת הטייצים' - זו היתה תקופה בה נאסר עלינו להגיע בטייץ. ארגנו מחאה גדולה ביחד עם כל הבנים שהגיעו לבושים אף הם בטייץ, זה בהחלט עורר שינוי אצל ההנהלה".

ד"ר דן סבוראי
היום: מורה להיסטוריה
אז: תלמיד במגמה הריאלית (1964-1968)
"ד"ר ליפשיץ, המורה לכימיה, היה האהוב עליי ומאד אהבתי את המקצוע. הייתי תלמיד ממש קונבנציונלי, די אהוב על המורים, חוץ ממריבות עקרוניות על צורת בחינה ודגשים בחומר. בהפסקות בעיקר חיזרתי - ולא בהצלחה גדולה - אחר מי שבסוף הפכה אשתי... אפילו נלחמתי עם סגן המנהל צמח בחירוף נפש כדי לצאת לשרות לאומי עם כיתה אחרת במחזור כדי להיות קרוב אליה. במבט לאחור המשמעת השתנתה מאד. אז הקפידו הרבה יותר על איחורים או תלבושת. חולצה בחוץ למשל נחשבה עבירה. אחד הדברים המעניינים בעיניי הוא שלא מעט תלמידים מהמגמות ההומניות הפכו מהנדסים מצוינים ברפאל ובתעשיות הבטחוניות, ולעומת זאת מהריאלית היו שפנו למקצועות הומניסטיים כמו אלי פישביין שבונה כינורות".