ציון אביסהל הוא הפנים המוכרות פחות ברשימת "עידן חדש", של הקהילה האתיופית בחדרה. אביסהל, 50, ימוקם שני ברשימה, לאחר שבפריימריז שנערכו לפני כמה חודשים, הצליח להפתיע את כולם ולהתמקם לפני דוד זגיה, שהגיע למקום השלישי.

זגיה הוא דמות מוכרת מאוד בעיר. הוא נחשב לאבי מרכזי הלימוד, ה"מקסמים", שמודלים מהם נלמדו ויושמו בערים אחרות. בעברו היה גם חבר מועצת העיר מטעם רשימת "איחוד אחים". אביסהל היה ברשימה במקום השלישי, אולם לא נכנס למועצה.

לטפל במצוקות

הוא תושב שכונת ויצמן, נשוי לעדנה ואב לארבעה (24, 21, 14, 7). את הישגיו המרשימים גרף בעשר אצבעות. לארץ עלה מאתיופיה במבצע משה ב-1985, בגפו, כשהיה בן 16. "הורי עלו חצי שנה לפניי, ואחרי שהות בת שנה בסודן הגעתי לארץ, היישר למרכז הקליטה בפרדס חנה, שבו שהו הוריי", הוא מספר. "אחר כך הוריי קיבלו דירת עמידר בחדרה, ועברו להתגורר בה. אני למדתי בפנימיית 'חופים', ולאחר מכן בישיבה תיכונית בכפר מימון, ליד נתיבות".

עם סיום לימודי התיכון התגייס לצבא ושירת בנ"מ. כיום הוא סרן במילואים. לאחר שסיים את שירותו עבד בעבודות מזדמנות למיניהן. כשנולדה בתו הבכורה החל ללמוד סיעוד. "בזמנו היתה בצפת תוכנית הכשרה לצעירים אתיופיים, של 'סיעוד אחים ואחיות'", הוא מספר. "למדתי שם שלוש שנים, ולאחר שקיבלתי את ההסמכה שלי, חזרתי למקורותיי בחדרה, והתחלתי לעבוד במחלקת הילדים של המרכז הרפואי 'הלל יפה' כאח מוסמך".

ציון אביסהל | צילום: אלעד גרשגורן

במסגרת עבודתו, השתלם רבות בנושא מחלות זיהומיות, ובתחום הסכרת, וחרש את הארץ. בעיקר עבד במקומות שבהם גרים עולים רבים מאתיופיה, והרצה בפניהם בנושא. "סכרת נפוצה מאוד כיום בקהילה", הוא מסביר, "בגלל השינויים בהרגלי התזונה. היה לי חשוב להעביר מידע לציבור על פעילות גופנית ועל תזונה".

לפני כחמש שנים סיים לימודי תואר ראשון במינהל מערכות בריאות, באוניברסיטת אריאל, וכעת הוא עובד כסגן אחות אחראית במרל"ד (המרכז לרפואה דחופה של ילדים), בהלל יפה.

אל הפעילות החברתית הגיע, כשעוד התגורר בשכונת סלע, שמאוכלסת ברובה בבני הקהילה האתיופית. "במשך ארבע שנים הייתי יו"ר ועדי שכונות בית"ר: סלע רסקו, גזית, יד שמואל", הוא אומר. "מדובר בשכונות מצוקה, עם אוכלוסיות חלשות, הרבה ילדים מסתובבים בחוץ, ונוער במצב לא טוב. מבני המגורים הישנים והמוזנחים אינם ראויים בכלל לבני אדם. בזמנו היינו 14 חברי ועד, וניסינו בכל כוחנו לשנות שם דברים.

"כך, למשל, יזמנו מבצעי ניקיון של החצרות, והבאנו את מפקד משטרת תחנת חדרה, כדי שייפגש עם ההורים ועם בני הנוער. עלה גם רעיון להקים נקודת משמר אזרחי בשכונה. נפתחה נקודה, ולאחר מכן נסגרה בגלל בעיות תקציביות. בחמש השנים האחרונות אמנם העתקתי את מקום מגוריי לשכונת ויצמן, אבל אני בא מהשכונות, המצוקה של התושבים שם לא נשכחה ממני, וזה הדבר הראשון שאני רוצה לטפל בו".

אביסהל מספר, כי גם בעת שהיה חבר בסיעת 'איחוד אחים' נחשף לבעיות הקהילה: "הנוער, הילדים והשכונות הם עדיין הבעיה הבוערת שלנו. אף אחד לא מסתכל על השכונות, ואנשים חיים שם בתת-תנאים. בתחום הנוער, חוץ מנשירה מבתי ספר וילדים בסיכון, נפלה עלינו מכה נוספת שלא חשבנו שנתמודד אתה אי-פעם: באחרונה אנו עדים לתופעה מאסיבית של בני נוער, בייחוד בשכונות האלה, שנופלים בפח, לווים כסף בשוק האפור, וממוטטים עקב כך את כל המשפחה. במשך חודשים אנחנו כבר מתדיינים ומתאמצים למצוא דרך לעצור את התופעה המחרידה הזאת. מה שכואב לי, שיש המון עמותות שבאות לשכונות האלה, המון כסף ממשלתי נשפך כאן, אבל במבחן התוצאה יש כישלון".

איחוד קריטי

מדוע חזרת לחיים הפוליטיים?

"הלכתי ללמוד תואר ראשון, ולא היה לי זמן להיכנס לעובי הקורה של הפוליטיקה. אבל תמיד הייתי פעיל בשכונות, או ב'מקסם', או בנושא קידום המודעות לסוכרת. המחשבה לנסות שוב, להשפיע ולשנות מבפנים, עלתה עם המחשבה על איחוד כל הזרמים בקהילה. ישבנו יחד ושאלנו עד מתי נהיה חסרי ייצוג. יש לנו אנשי צבא בכירים, קצינים, אנשי היי-טק, עם ראש על הכתפיים, איך זה שאנחנו לא נספרים? עם המחשבות על האיחוד החלטתי שגם אני רוצה להתמודד".

פעילים חברתיים בקהילה טוענים שיש מחלוקות בין זקני העדה לצעירי העדה. המבוגרים מעוניינים שתצהירו על תמיכה בגנדלמן.

"בזמן בחירות תמיד יש שמועות, ואני מאמין שיהיו עוד הרבה. 90 אחוז מהקהילה מבינים כמה האיחוד חיוני ובריא. מובן שיש גם אחרים, עם אינטרס פה ואינטרס שם, אבל זה בשוליים. היחסים בין כל הנציגים שנבחרו בפריימריז טובים, למרות החששות הראשונים. העוינות ששררה בעבר בין חלק מהדמויות הבולטות אינה קיימת עוד.

"אנחנו חזקים היום, וממוקדים במחשבה ששניים-שלושה מנדטים לא יספיקו לשינוי שאנחנו מייחלים לו. אנחנו רוצים יותר, כדי להשפיע על הבעיות הכואבות של הקהילה. נכון שהיתה בעיה בעבר עם המבוגרים, אבל הם הבינו בסוף, שבית המורשת, שנבנה בעבור הקהילה, אינו דבר שצריך להחזיר תמורה בגינו. אנחנו הצעירים, מבינים שאנחנו לא חיים אך ורק על המועדון הזה. יש מיליון בעיות מהותיות הרבה יותר. בהתחלה הם לא אהבו את זה, אבל הבינו. אנחנו סבורים שאם נקבל ארבעה מנדטים, יהיה לנו לא רק המועדון הזה - יהיה לנו עוד מועדונים בכל פינה, באולגה ובבית אליעזר".

פעילים חברתיים מתוככם טוענים, כי טספאי אדרג'או, העומד בראש הרשימה, אינו זוכה לאמון הציבור. 

"עד לאיחוד אכן היתה איבה בין חלק מהדמויות. טספאי ודוד לא דיברו שנים, וגם אני כפעיל של דוד לא דיברתי עם טספאי. זה נכון. אבל ברגע שהתחיל האיחוד, זה אומר שיש הבנה שאף אחד אינו יכול להצליח לבד. ההיסטוריה הוכיחה לכולנו את זה.

"אנחנו 13, שבאים מכל מיני זרמים ועומדים בהבטחה שלנו מלפני הפריימריז, לקיים את האיחוד וללכת אחרי המנהיג שאנחנו נבחר. השמועות לא אמיתיות. מה שחשוב הוא, שבשטח אנחנו עובדים ממוקדי מטרה, במאמץ להביא 80 אחוז מהקהילה להצביע, ואם ננגוס קצת בקולות הצברים, נביא ארבעה מנדטים בהליכה. המטרה היא להכניס למועצה ארבעה מנדטים שיכולים להזיז דברים. אנחנו רוצים לשנות את הראייה של כלל הציבור לגבינו, ולהראות, שגם אנחנו בעלי יכולת". 

החשדות לשחיתות בעיריית חדרה טרפו את הקלפים, במידה מסוימת, בנוגע לרעיון שלכם אל מי לחבור?

"בקשר לראש העירייה גנדלמן, אין טעם להחליט ולשפוט כל עוד לא התבהרה התמונה. וחוץ מזה, בכנות, לא מעניין אותי מי יהיה ראש העירייה, מי שיהיה - יצטרך לקבל אותנו. האמירות בעבר מסביבת ראש העירייה - שאם הקבוצה של טספאי תיבחר תהיה בעיה - מוכרות לנו, אבל אנחנו לא מייחסים לכך חשיבות רבה.

"זה חלק מהפוליטיקה. האיחוד שלנו לא עשה טוב להרבה פוליטיקאים, שעד היום מנסים להפחיד אותנו ולהפריד בינינו. אנו עמלים כעת רק על דבר אחד, איך להגיע למצב שבלעדינו לא יוכלו להרכיב קואליציה. אני מאמין שמבחינה זו, עוד נעשה היסטוריה".