"גן זוהר": מתחת לשמיים

הקולנוע, שנבנה ברחוב הנשיא בחדרה, פעל כבר בשנות ה-40 המוקדמות בעיר הצעירה. על פי סיפורים של ותיקי העיר הקשישים, הוא היה, נוסף על קולנוע חוף הגדול, בית קולנוע פעיל מאוד. הוא היה מקורה רק בחציו, כך שבימות הקיץ הוא היה פעיל יותר מאשר בימות החורף הגשומים. "קולנוע גן שחר וקולנוע חוף שלטו בעולם הסרטים של חדרה", מספר ישראל פנחסי, תושב העיר. "צפיתי שם בהמון סרטים. בנוסף, גן זוהר שימש מוקד למפגש חברתי. דומני שבשנות ה-70 הוא כבר לא היה קיים. אישית, תמיד העדפתי לעבור את חוויית הקולנוע בו או ב'חוף', הרגשתי שם בבית".

במקום שבו עמד הקולנוע נמצאת כיום חנות "זול סטוק".

"גן זוהר". פעיל יותר בימי הקיץ. צילומים: באדיבות ארכיון מוזיאון "החאן" חדרה

"חוף": הצגות וקונצרטים

קולנוע חוף ברחוב הנשיא בחדרה היה העוגן המרכזי של חיי התרבות במושבה הצעירה. הוא הוקם בשנת 1932, והיה בית הקולנוע הראשון בעיר. מאחר שמבנהו היה רחב מימדים, הוא שימש לא רק להקרנת סרטים, אלא גם להצגות, למופעים ולקונצרטים. בשבתות אף התקיימו בו מפגשים תרבותיים ואסיפות פוליטיות.

שמו המקורי של "חוף" הוא למעשה "חף", שהם ראשי התיבות של המייסד חיים פליישמן, שהשתנה עם השנים ל"חוף". מי שתכנן את בית הקולנוע הוא המהנדס חיים (מוניה) סוקולינסקי (רמח), שקולנוע חוף נחשב לפרויקט הדגל שלו. הקולנוע אף הונצח בשיר "קולנוע חוף" של אהוד מנור, שגדל בבנימינה, ושל שלמה גרוניך החדרתי: "ההתרגשות הפתאומית/ בהצגה יומית/ עם גרושים בכיסים/ עומד בתור לכרטיסים/ לא לא לדחוף/ יש מקום בקולנוע חוף".

בחגיגות היובל לייסוד חדרה, שהתקיימו בפברואר 1941, נערך באולם נשף מפואר, ובו השתתפו שחקנים מהתיאטראות "האוהל ו"הבימה". בראשית שנות ה-90 סגר את דלתותיו, ואת מקום בית הקולנוע תפס אולם אירועים ששמו "ארמון דוד".

קולנוע "חוף". העוגן המרכזי של חיי התרבות |  צילומים: באדיבות ארכיון מוזיאון "החאן" חדרה

"חדרה": ליד התחנה

בית הקולנוע חדרה שנבנה בסמטת פלטרין לא היה גדול-מימדים כקולנוע חוף, אך שימש חלופה לקולנוע חוף הוותיק, ולתושבים שביקשו לצפות בסרט באווירה אינטימית יותר. הוא החל לפעול בשנות ה-60, ונסגר בראשית שנות ה-90, כנראה עם פתיחת ארבעה בתי הקולנוע בקניון "לב חדרה" הסמוך אליו.

"אני זוכרת את הסרטים שראיתי שם בשנות ה-80 כנערה צעירה: 'אהבה בשחקים' ו'חתיך חתיך' עם רוב לאו", מספרת תושבת שכונת יצחק, שנזכרת בימים שבהם פעל הקולנוע. "היינו מגיעות נרגשות באוטובוס קו 3, עד לתחנה ברחוב רוטשילד. פעם היתה שם תחנת אוטובוס מרכזית. אחרי הסרט היינו חוזרות ובאוטובוס מדברות על הסרט, כל הדרך עד הבית".

כיום עומד במקום בניין משרדים וחנויות.

קולנוע חדרה | צילומים: באדיבות ארכיון מוזיאון "החאן" חדרה

"גל": סיגריות וגרעינים 

קולנוע גל במרכז המסחרי בגבעת אולגה היה מרכז הבילויים השוקק ביותר בשכונה, ויש האומרים גם בחדרה כולה, ומשך אליו שוחרי קולנוע רבים. הקולנוע הציג את הסרטים העדכניים ביותר, ומעבר לחוויה התרבותית, הוא שימש מוקד למפגשים חברתיים. מאות תושבים התאספו מדי מוצאי שבת מחוץ לבית הקולנוע, כדי להיכנס ולחזות במיטב הסרטים ההוליוודיים החדשים.

"בשנות ה-70 התגוררנו בגבעת אולגה ואבא שלי, שאהב קולנוע מאוד, היה לוקח אותנו כל שבוע לראות שם סרטים, שהיום אני יודע שהם לא היו מתאימים לגילנו אז, כמו 'האחים בלוז', 'טריניטי ובמבינו' ו'סיפורו של אלוף'", מספר תושב העיר. "הוא אהב קולנוע כל כך שסחב אותנו אתו לכל סרט, לא משנה התוכן. לפני כל סרט הוא היה קונה לנו משהו לאכול בקיוסק המיתולוגי של 'עובדיה', תושב אולגה, שהפעיל את הקיוסק בקולנוע. אחרי שהסרט הסתיים, עוד היינו נשארים שעות ארוכות בחוץ ומשחקים עם חברים".

קולנוע גל פעל בעידן שבו מותר היה לעשן בקולנוע, להכניס דברי מאכל ולפצח גרעינים. מחוץ לקולנוע היה המקום שבו כולם רצו לראות ולהיראות. חסרי המזל שלא הצליחו להשיג כרטיס לסרט, סרו לקולנוע "בית ההסתדרות", שבו הוצגו סרטים אטרקטיביים פחות.

במקום שבו עמד הקולנוע הוקמו סניף דואר וכמה חנויות.

"גן השחר": מה קרה בסוף הסרט?

קולנוע גן השחר שבשכונת נווה חיים היה בבעלות האחים משה ויוסף שחר ז"ל, והמבנה שלו היה נטול גג, כך שהוא פעל רק בקיץ. בקולנוע היו 300 מקומות ישיבה, והוא פעל בשנים 1958-1947. סרטים הוקרנו בו בדרך כלל במוצאי שבת, אך בנוסף התקיימו בו הופעות והצגות. בן המשפחה, גיורא שחר, זוכר כילד כיצד צפה שם במופע של להקת פיקוד צפון.

"הסרט האחרון שהוקרן בבית הקולנוע הזה היה 'אייבנהו'", מספר שחר, "ובעצם זה היה חצי סרט, מכיוון שבאמצע הסרט נורת המקרן נשרפה, ולא היתה נורה חלופית, והצופים נאלצו ללכת הביתה בלי לדעת את הסוף".

לדברי שחר, תרגום הסרטים לעברית נעשה בצד הסרט, כשאת גלגל המילים גילגל תושב השכונה, אלכס פניני ז"ל. התרגום הוקרן באופן כזה שלא תמיד היה מסונכרן עם הנאמר בגוף הסרט, מה שלעיתים קרובות עורר צחוק בקרב הקהל, או לחלופין - צעקות תסכול.

שחר נזכר, שמאחר שזה היה קולנוע פתוח, בני הנוער בשכונה חיפשו תמיד את העצים הסמוכים הכי גבוהים, כדי לטפס עליהם וכך לזכות בצפייה בסרט קולנוע חינם.

כיום ממוקם שם אולם אירועים קטן ששמו "יולו".