כשהתגרשתי אמא שלי התעלתה על עצמה. ביום הגט היא הגיעה במיוחד לתל אביב, הזמינה אותי לארוחת צהריים וממש הקשיבה לי. עד היום אני מודה לה על כך כי גירושים, למרות שכיחותם הגבוהה, הם לעולם מצב משברי מערער, מלחיץ ומעורר חרדות, בעיקר כשילדים מעורבים בתמונה.

מירב, 47, מאזור השרון, היתה נשואה 26 שנה. הפרידה פירקה אותה לחתיכות. "אהבתי אותו, אבל הוא הפסיק לאהוב אותי וטען שאני חונקת אותו", היא אומרת. "לקחתי את זה קשה מאוד. התמוטטתי. הייתי שבר כלי. הוא פשוט מחק אותי, הלך כאילו אני לא קיימת. האגו שלי התרסק והרגשתי נטושה".

מסע משותף. שגית ציזלינג (משמאל) ואפי הולדשטיין. צילום: קובי קואנקס

מירב חיפשה עזרה והגיעה לעמותת נחמה, שמלווה אנשים במצבי משבר של פרידה וגירושים ללא כל תמורה כספית. העמותה שידכה לה כמלווה את המתנדבת טלאור סלע שסייעה לה בתהליך הפרידה והגירושים.

"הגעתי לטלאור בגובה שטיח", מספרת מירב. "לא הצלחתי להתרומם. טלאור עזרה לי לקבל את המצב שלי. כולם ייעצו לי בקולות שונים, אבל היא כיוונה אותי, סידרה לי את מה שקרה בצורה מופתית ותמכה בי כשהייתי זקוקה לזה. היום אני מרגישה שדברים מופלאים קורים והמצב שלי רק משתפר".

מה היה הכי קשה בגירושים?

"כשבעלי לשעבר אמר לי שלא אבזבז את הזמן שלו על גישור כי הוא רוצה להיפרד והשבת הראשונה בלי הילדים".

לעשות סדר בבלגן, בראש ובלב

עמותת נחמה נוסדה בעקבות מצוקת הגירושים שחוותה המייסדת ריקי כהן. היום פעילים בעמותה 45 מתנדבים ובהם עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מטפלים, עורכי דין, כלכלנים, מאמנים ומנחי קבוצות. כולם מלווים אנשים במשבר לאחר שהוכשרו לכך מטעם העמותה.

"אנשים שמגיעים לעמותה מקבלים סיוע חינם שכולל פגישות שבועיות עם מלווה וייעוץ משפטי וכלכלי ראשוני חינם", מספרת מנכ"לית העמותה סיגל אור־כהן, שמכירה את הנושא מקרוב. "גירושים הם אחת התקופות הקשות שאדם בוגר עובר בימי חייו. אני עברתי תלאות כדי להתגרש, כולל מאבקים ותביעות בבית המשפט. הייתי בהתפרקות. רזיתי מאוד והתהלכתי כמו עלה נידף בעולם".

עד היום העמותה סייעה לעשרות גרושים. אחת מהם, שגית ציזלינג, 42, אם לשניים מגבעתיים, רכזת אתיקה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. ציזלינג פנתה לעמותה לפני כשנתיים.

"אחרי 12 שנות נישואים הבנתי שאני רוצה להיפרד, אבל לא היה לי עם מי לדבר על זה", היא מספרת. "הרגשתי לבד, בלבול ואי־ודאות. היה לי צורך גדול מאוד לקבל עזרה וייעוץ, מישהו שיכוון אותי וייתן לי כלים. לא היו לי חברות גרושות ולא ידעתי מה עושים ואיך מתגרשים. פחדתי מהקטע הרגשי והכלכלי. ידעתי שאני לא רוצה מאבקים וחיפשתי דרך שפויה ומכבדת, שתפרק את המשפחה אבל לא תקרע אותה. חיפשתי מישהו שישמע אותי בלי לשפוט. הרגשתי אז שהקרקע נשמטת לי ורציתי ליווי, אוזן קשבת והכוונה כדי לעשות סדר בבלגן, בראש ובלב".

ציזלינג קיבלה כמלווה את אפי הולדשטיין, 56, מתל אביב, עו"ד שעוסקת בגישור ומעמד אישי, מנחת משפחות ומאמנת פרטנית וזוגית. לאחר שיחת טלפון הן נפגשו בבית קפה.

הולדשטיין: "התחלנו במסע משותף. דיברנו על איך להוליך את מערכת היחסים, איך לדבר עם הבעל ואיך היא מרגישה עם זה. רק כשהיא היתה בשלה לעבור לשלב הטכני עברנו אליו".

צינלינג: "אפי גם כל הזמן שאלה אותי: 'את רוצה בזה? את בטוחה בזה?' וזה היה נכון מאוד לחדד את הרצון שלי, להזכיר לעצמי מה בדיוק אני רוצה".

מה נתנו לך הפגישות?

"אפי עזרה לי להשמיע את הקול שלי. היא היתה הקרקע, הקול השפוי שעזר לי לאסוף את השברים. נפגשנו פעם בשבוע וחיכיתי לפגישות האלה בכליון עיניים", אומרת ציזלינג ומנגבת את הדמעות בזמן שהיא מתחבקת עם הולדשטיין.

"באותה תקופה הכל היה בפנים. זו היתה שעה של שפיות בשבילי. ממנה קיבלתי אמפתיה ואהבה בלי תנאים. היא הקשיבה לי ועזרה לי לעשות סדר במחשבות. זה היה מקום של קבלה, נתינה וחום. כל אדם במשבר זקוק לזה".

היו משברים בדרך לגט?

ציזלינג: "כן. אחרי שהיינו אצל המגשרת והייתי בטוחה שכמעט סיימנו לא הצלחנו להסכים על חלק מהסעיפים. באותה תקופה כבר שנתיים לא ישנו באותם חדרים, אבל המשכנו לגור באותו בית, לאכול ארוחת ערב עם הילדים ולהעמיד פנים בנוכחותם, וכבר לא יכולתי להחזיק הכל בבטן. אחרי שהתייעצתי עם אפי עצרנו את הגישור וחיפשנו דירה לבעלי כדי לראות איך מסתדרים כלכלית ורגשית. זה היה הדבר הכי חכם, והוא נתן לנו מקום לנשום והקל עלינו מאוד".

למה פנית לעמותה ולא לפסיכולוג?

"פניתי לפסיכולוגית שנה קודם לכן והבנתי מה אני רוצה לעשות, אבל היה לי קושי להוציא את זה לפועל. פגישת טיפול עולה מאות שקלים, וגם ככה בתקופת גירושים המצב הכלכלי לא להיט".

תהליך הליווי של ציזלינג הסתיים כעבור כשנה, קצת אחרי קבלת הגט. "אני לא יודעת אם הייתי יכולה להתגרש בלי העזרה שקיבלתי. אפי עזרה לי להתגרש כמו שרציתי. נפרדנו יפה ובלי מלחמות. הילדה שלי אמרה לי, 'אני בסדר עם זה שהתגרשתם כי נשארתם חברים ואתם מדברים אחד עם השני'".

בלי עבודה, בלי משפחה, בלי תמיכה

גם יונתן, 33, מירושלים פנה לעמותה כשחווה משבר בגלל הפרידה מאשתו לאחר שלוש שנות נישואים. המשבר גרם גם לפיטוריו מהעבודה בגלל הירידה בתפוקה שלו באותה תקופה.

"מצאתי את עצמי בלי עבודה, בלי משפחה ובלי תמיכה, רחוק מהבת שלי ועם הרבה ריקנות", הוא מספר. "לא היה לי אז עם מי לדבר. לא רציתי לצאת מהבית. הייתי יושב בסלון עם תריסים סגורים. לא אכלתי ולא שתיתי. קיבלתי טיפול דרך קופת חולים ופניתי גם לער"ן, אבל זה לא עזר לי. לא ידעתי איך אני ממשיך. הרגשתי שהאישיות שלי נמחקת. גם היה לי קשה להיות לבד. הרגשתי שאני שקוף, שאני חייב להישמע".

יונתן פנה לעמותה וקיבל כמלווה את משה כץ, 70, מכפר סבא, שעבד בתחום כוח אדם. השניים נפגשו פעמים אחדות ובעיקר שוחחו בטלפון.

כץ: "היה לי חשוב שיונתן ידע שאני מקשיב לו, ובזמן הזה הוא הגיע לתובנות. כשנפגשנו הוא היה בודד מאוד. הוא גר במרתף בירושלים, פנה לאינספור מקומות עבודה ולא קיבל שום תשובה חיובית".

יונתן: "הרגשתי שאני לא שווה כלום, ומשה אמר לי, 'בחיים אל תגיד את זה כי אף אחד לא רוצה מישהו שמרגיש לא שווה. תבין שקרה לך פנצ'ר, שאתה מוצלח'. קיבלתי ממנו הקשבה אנושית מכל הלב ושיקוף של המצב שלי. הוא נתן לי הרגשת ביטחון, עזר לי להסתכל על הדברים שקרו ולהבין שהדברים היו צריכים לקרות ואיך מתמודדים הלאה".

כץ: "אמרתי לו, 'צא מהמרתף. תתערב בקהילה. לך לבית הכנסת ותתחיל ליצור קשרים עם אנשים'. שבועיים אחרי זה הוא מצא עבודה".

יונתן: "פתאום הרגשתי שיש עם מי לדבר. קיבלתי ביטחון עצמי אחרי שהרגשתי ברצפה. השיחות עם משה עזרו לי מאוד. צריך אדם בוגר שיאמין בך בתקופה שאתה עדיין לא רואה את האור".

מתנדבי העמותה. מימין לשמאל: משה כץ, קרולה לוי, מאיה מאירי, סיגל אור־כהן ויפעת עטר. צילום: תומי הרפז

לעבור את השבר

לא רק הפונים מרוויחים מקיום העמותה. גם המתנדבים מספרים על החוויה המעשירה שהם חווים. "גם אני קיבלתי משהו מהקשר עם שגית", אומרת הולדשטיין. "כל החיים אני מרוויחה כסף כעורכת דין, וכאן יש עולם שהוא נטול אגו וכסף. היה חשוב לי להוציא מעצמי את החלק של החמלה ואהבת אנשים, לעשות טוב נטו לאחרים בלי לצפות לתמורה".

המתנדבת יפעת עטר, נשואה ואם לשלושה מהוד השרון, מורה לחינוך מיוחד, מאמנת אישית ומגשרת: "בהתחלה לא ידעתי מה התפקיד שלי, אבל מליווי לליווי למדתי. אני עוזרת לפונים לעבור את השלב הראשון של השבר הגדול ואת הרגשת הבהלה שמגיעה בליווי חרדה קיומית. אני לא מחליפה פסיכולוג או עורך דין ולא מנתחת את המצב. בהתחלה פחדתי שאולי אני עושה נזק, אבל במסגרת העמותה קיבלתי שיקוף מפסיכולוגית, והיא נתנה כלים מקצועיים והיתה זמינה למקרים דחופים".

יש לכן טיפים למתגרשים?

המתנדבת קרולה לוי, 67, מרעננה, מאמנת אישית, גרושה: "לא לפעול מתוך פגיעה ובצורה אוטומטית אלא ללכת לקבל עזרה, ללמוד להכיר את עצמנו והיכולות והחוזקות שלנו, ואז, כשנהיה חזקים מבפנים, אפשר להחליט אם להתגרש".

"צריך להיערך מראש לשישי־שבת הראשון בלי הילדים", אומרת עטר. "פתאום אין במי לטפל. הבית נקי וכל החברים בזוגות, ולכן צריך לתכנן את השבת מרגע הקימה בבוקר, כמו ללכת לים, לעשות מניקור, ללכת להרצאה ולהיפגש עם חברה. גם לא כדאי ללכת ישר לאתרי היכרויות לפני שבשלים לזה. נשים הן עם חזק מאוד, ובעקבות המשבר הן עוברות העצמה, מגלות את הקשר עם הילדים ואת המיניות שלהן".

עקב אחוזי הגירושים הגבוהים היה אפשר לצפות שהעמותה תוצף בפונים, "אבל אנשים לא יודעים שיש שירות כזה והוא ניתן חינם", אומרת עו"ד מאיה מאירי מפתח תקווה, היועצת המשפטית של העמותה, שנותנת ייעוץ משפטי ראשוני חינם לפוני העמותה.

"עד עכשיו הגיעו אלינו בעיקר אנשים אמידים למדי, שאולי פחות זקוקים לנו. אנחנו רוצים להגיע גם לאוכלוסיות נזקקות ולמתגרשים מהפריפריה ומערים כמו ראש העין, מודיעין ופתח תקווה. המטרה היא להגיע לכמה שיותר פונים".

הולדשטיין: "יש לא מעט ביטולים. אנשים מתקשרים, קובעים פגישה, מבטלים וחוזר חלילה. רובם נמצאים בתוך סערה ולא בטוחים אם הם רוצים להתגרש". 

צינלינג: "לי לקח זמן עד שהתקשרתי. יש המון פחד להתחיל את המסע. את נמצאת בבלבול ובסערה, ויש קושי להתחייב".

יש מקרים שאתם לא מקבלים?

מאירי: "אנחנו לא לוקחים מקרים קשים כמו התעללות פיזית".

מה נכלל בייעוץ המשפטי שניתן חינם?

עו"ד מאירי: "אני נותנת פתרונות ומנסה למנוע הליכה לבית משפט, במצב כזה כל צד לוקח עורך דין ומבזבז 40 אלף דולר באמצעות גישור".

בימים אלו העמותה מרחיבה את פעילותה, מספר המתנדבים ברחבי הארץ גדל, ולפונים מוצעים שירותים ובהם סדנת NLP בגליל בסוכות, יום פעילות לילדים בשיתוף מוזאון הילדים בחולון, הרצאה למתגרשים בנושא זכויות, טיפים והכוונה של עו"ד בני דון יחיא וכן סדרת מפגשי העצמה באמצעות כלים כמו דמיון מודרך, כתיבה, ציור ותנועה.

"אפשר להתגרש בשלום, ביותר חמלה", אומרת מאירי. "תמיד יש כאב בפרידה, לא חשוב מי היוזם, ותמיד הילדים חושבים שהם אשמים ושהתגרשו בגללם. ברגע שחושבים על הילד זה מביא לתוצאות טובות יותר. לא חייבים להגיע למצב של מריבות".