מימין: אנג'ר, קלרמן ומלכה. "מי שבאמת אוהב את הים, זה המקום בשבילו" (צילום: אלעד גרשגורן)

עונה יבשה. זה מה שמאחל לעצמו רון מלכה. בימים אלה הוא מתחיל את עבודתו הראשונה כמציל בחוף "כפר הים" בחדרה, עם קוסטה (קונסטנטין) קלרמן, שגם לו זאת העונה הראשונה כמציל חוף. גם אלירן אנג'ר, תושב גבעת אולגה, שזאת השנה השנייה שלו כמציל בחוף, מקווה לקיץ שקט.

"עד כה היינו יבשים, ואנחנו מקווים להמשיך להישאר יבשים", אומר מלכה, 22, ומייחל שהעונה תהיה משעממת עד כמה שאפשר. משמרת התחלתית של השלושה נמשכת כעשר שעות. בהמשך הקיץ היא תיארך 12 שעות.

"אני ילד ים"

מבחינת מלכה, תושב גבעת אולגה, הבחירה לעבוד כמציל היתה טבעית. "אני ילד ים מאז שאני זוכר את עצמי", הוא אומר. "גדלתי ברחוב שיבת ציון, 200 מטר מהים. במשך כל הילדות ביליתי במגדלי ההצלה, וכולם מכירים אותי כילד גולש. לאבי היתה בעבר מסעדה על חוף אולגה, כך שאנחנו בעצם 'משפחה של ים'. בשבילי להיות מציל זה כמו לעבוד בבית. כגולש, יצא לי לא פעם לסייע במקרים של טביעה, והתחושה היא של סיפוק אדיר. להציל אדם טובע זאת שליחות. וגם, חוף הים הוא המקום האהוב עליי ביותר בעולם. היה לי ברור שאעבוד שם. יש משרד טוב יותר מהים?".

הים יכול להפתיע. אתה לא חושש ממנו?

"אני אוהב את הים ולא מזלזל בכוחו. אמנם זאת עבודה שוחקת, אבל ממילא אין עבודה קלה. אנחנו באולגה עובדים קשה בכל מקרה, זאת לא מדינת תל אביב".

זה ודאי גם עוזר עם בנות, להיות מציל.

"אני רווק נצחי ובעבודה לא מתעסקים עם בחורות".

יש לך טיפ לקהל המתרחצים?

"שמתי לב לתופעה, שהתרחשה לא פעם גם בבריכות השחייה: הורים שלחו את ילדיהם למים לבד, מתוך הנחה שזה בסדר גמור, כי יש מציל. אני קורא להורים לשים לב לילדים שלהם, ולא לשלוח אותם למים לבד. מעבר לכך, חשוב להישמע להוראות המציל. אנחנו כאן לא ליופי, אנחנו עושים את המיטב כדי להגן על המתרחצים, ורוצים שכולם ייהנו בלי שיקרה אסון. פשוט צריך להקשיב לנו. אנחנו יודעים היכן יש זרמים וסחף, ואין חכם כבעל ניסיון".

חוף אולגה (צילום: איתמר רותם)

שגרת היום של מצילי החוף נפתחת בשבע בבוקר, בפעילות גופנית. לדברי אנג'ר, 33, חשוב להדגיש, כי להיות מציל זה לא רק לתצפת מהמגדל וליהנות מהנוף היפה של הים. מדובר בעבודה שמצריכה אורח חיים מסוים מאוד: "צריך לשמור על תזונה בריאה ולהיות בכושר, כדי לשמור על זריזות במקרים שאנחנו צריכים להיות בתוך המים, ולהיאבק בגלים. אנשים אולי נוטים לראות בתפקיד משהו זוהר, אבל המקצוע כרוך באחריות גדולה לחיי אדם".

איך נהיית מציל?

"כתושב אולגה, זאת הילדות שלנו. אני גולש, צולל ועוסק בכל ספורט ימי אפשרי. גם דיג. הלב שלי תמיד היה בים".

"עבודה רצינית"

אנג'ר משמש כמציל בסוכה האמצעית והעמוסה ביותר בחוף אולגה. הוא לוקח ברצינות רבה את תפקידו: "יוצא לי לפגוש אנשים שחושבים שלהיות מציל זה כמו בסרט 'מציצים' - צחוקים ובלאגנים, אבל זה לא באמת ככה. אנחנו לא יושבים רגל על רגל, ואני לא מכיר מצילים שמתעסקים עם בחורות או מנצלים את התפקיד בשביל זה. אני נשוי ואב לילדה, ומתייחס לעבודה שלי ברצינות. זאת עבודה עם אקשן, ויש בה הרבה אדרנלין, אבל זה ודאי לא משחק ילדים".

איזו עצה יש לך לרוחצים בים?

"קורה שאנשים חושבים שהים זה משחק, והם לא מודעים לכך שהוא יכול בכל שנייה להתהפך עליהם. לכן חשוב שההורים לא ישלחו את הילדים למים לבדם, וזה קורה המון. אנחנו בעצם אחראים לא רק לילדים, אלא גם על להורים, שבוחרים לשלוח את הילדים לבד למים בלי כל השגחה. מי שבא עם ילד, שישמור עליו בעשר עיניים. בנוסף, אני ממליץ ללכת רק לחופים מוכרזים ולהקשיב למציל. יש חוכמולוגים שלא מתייחסים לקריאות שלנו. המציל משגיח על אלף אנשים, ואף על פי שאנחנו לא מורידים את העיניים מהמשקפות, אסור לסמוך רק עלינו".

מימין: אנג'ר, קלרמן ומלכה (צילום: אלעד גרשגורן)

יצא לך להציל חיים?

"בקיץ האחרון ראיתי שני מתרחצים שנסחפו עם הזרם. טסתי לחסקה, הגעתי אליהם ומשיתי אותם מהמים. אומרים שמציל טוב זה מציל יבש, שלא כל רגע רץ להציל מישהו. אז אני מקווה שגם העונה הזאת תהיה יבשה. בכל מקרה אני אוהב את העבודה שלי, נהנה מכל רגע, ושמח להיות סוג של מגן של המתרחצים".

"המקום שלי"

גם קלרמן, 25, מחדרה, עולה ממדינות חבר העמים, אוהב את הים. "עליתי לארץ בשנת 2000, כשהייתי בן שבע, מאקלים אחר לגמרי", הוא מספר. "אבל בצבא הייתי בבקעת הירדן ובנבי מוסא. שירתתי בטמפרטורה של 50 מעלות, אז מה זה חוף אולגה? קטן עליי. אני בים, המקום האהוב עליי בעולם, אז מה יש לי להתלונן? לאדם כמוני, שאוהב את המים ואת הים, אין מקום אחר להיות בו. זה המקום הטבעי שלי".

לעבודתו כמציל הגיע קלרמן, לאחר שבשנה שעברה שימש כמחליף בסוכות המצילים בחוף: "בצבא הייתי חובש קרבי והייתי צריך כסף, אז איכשהו מצאתי את עצמי עובד במרפאה בחוף. משם המשכתי לקורס מצילים, והעונה התחלתי לעבוד כמציל קבוע, בסוכה בחוף כפר הים. אני לא רואה את עצמי מחליף את העבודה הזאת אף פעם. אני מעדיף לעבוד קשה פה, ולא במקום אחר. כשאני בים, לא משנה לי כמה שעות אני עובד, כי אני מת על הים. מצד אחד זה יכול להיות קשה ושוחק, אבל מי שבאמת אוהב את הים, זה המקום בשבילו. מי שעושה פרצופים ומקטר, זאת כנראה לא עבודה בשבילו".

חוף אולגה חדרה (צילום: איתמר רותם)

העבודה עוזרת לך עם בנות?

"אני קצת ביישן, אז זה לא עוזר לי כל כך. כל הפולקלור הזה של 'מציצים' לא קיים כאן".

יש מצב שתשנו את הקריאות במגפון? הרבה אנשים לא מבינים מה זה "זוז דרומה" או "צפון מזרחה".

"אנחנו משתדלים לומר דברים ברורים יותר, גם בשביל הילדים, כמו לבוא לכיוון המגדל, או להתקרב לכיוון המתרחצים".

מה הכי חשוב לומר למתרחצים?

"ההורים שולחים את הילדים לבד למים, וילד יכול בשנייה להיעלם מתחת לגלים. אנחנו עם עיניים פקוחות כל הזמן, אבל גם על ההורים מוטל להשגיח, ולא משנה איזה דגל מונף".

יוסי תורג'מן, מציל ראשי ואחראי פארק נחל חדרה, מוסיף: "אני מאחל לשדרת המצילים החדשה שלנו הצלחה. הם מחליפים מצילים ותיקים שיצאו לפנסיה. יש לציין את מנהל אגף החופים, חיים ג'רבי, שמצייד את המצילים, את המגדלים ואת רצועת החוף במיטב הציוד החדשני".