אתחיל בהגדרה למילה פינוק: פינוק היא פעולה שאנחנו עושים עבור האחר והוא יכול לעשות בעצמו.

לדוגמה:אם אני מאכילה את בתי בת ה - 8 בכפית בכל ארוחה, אם אני קושרת לה את השרוכים בכל בוקר, אם אני מגישה לה אוכל, מפנה אחריה את הצלחת ועוד.... אז כן, אני מפנקת אותה.

אין לי שום דבר נגד פינוקים אגב, אפשר לפנק, פינוק זה תענוג, כיף, יצירת הרגשה טובה עבור האחר, אבל השאלה באיזה הקשר...

האם תינוק שרק נולד יתרגל לידיים כשאני מרימה אותו?
האם אני מפנקת אותו כשהוא בוכה ואני מנסה להרגיע אותו?
האם הוא אמור כבר בימיו הראשונים לחיים לקבל את העובדה שהוא מרגיע את עצמו, מרדים את עצמו ונותן לצרכיו מענה בעצמו?  אז לא, התשובה היא לא.

אמהות ותינוקות (צילום עצמי)

תינוק בחודשים הראשונים לחייו הוא מאוד רפלקסיבי ונשלט ע"י גופו.
הוא לא יכול "להתאפק" כמו שעושים בעולם המבוגרים.
(מתגברים על עייפות, מדלגים על ארוחת הצהריים, מתאפקים עד שהולכים לשירותים וכו) עד שתינוק לא ישלוט בגופו ויוכל לעשות דברים לבדו, אנחנו נרצה לעשות אותם עבורו, ולכן – אין משמעות למילה פינוק בחודשים הראשונים לחייו.

אחד העקרונות החשובים של שפת התינוקות דנסטן מדבר על כך
שתינוק צריך לקבל מענה לפי דרישה.
כלומר- כשהוא רעב אנחנו נאכיל אותו, כשיש לו גרפס אנחנו נעזור לו לשחרר אותו, וכשיש לו חיתול מלא, אנחנו נחליף לו את החיתול.

ואיך כל זה קשור להרגלים, הרמה על הידיים וחינוך נכון?
התינוק עטוף 9 חודשים ברחם חמימה, במי שפיר, בשילייה,
מכורבל, ניזון ללא הגבלה, שומע וחש רחשים ואת פעימות לב אימו,
ובעיקר נמצא בתנועה כל הזמן.
כשאנחנו ערות וזזות במהלך היום, הוא ישן. כשאנחנו ישנות, הוא מתעורר.
הוא רגיל לדפוס תנועה מסוים שיוצר אצלו תבנית להירדמות,
והוא נרדם תוך כדי התנועה שלנו במהלך היום.

אין זה הגיוני לצפות ממנו להירדם במצב סטטי כשהוא יוצא לאוויר העולם.
לא סתם תינוקות נרדמים על הידיים ובתנועה במהלך החודשים הראשונים לחייהם.

אנחנו מבינים ויודעים כיום, שאפשר ללמד תינוקות הירדמות עצמאית,
יחד עם זאת, אנחנו גם מבינים שהם רגילים להירדם בתנועה ובגובה מסוים (על הידיים)
ואנחנו נרצה לתת להם להסתגל לעולם בהדרגה, ולתת להם מענה למה שהם צריכים.

בנוסף, אנחנו גם יודעים דרך מחקרים רבים, שמגע הוא צורך חשוב בדיוק כמו מזון ושינה,
(דוגמת מחקר הקופיפים של הארלו שמצא שקופיפים יעדיפו בובת אמא רכה ונעימה על פני בובת אמא מברזל עם בקבוק מזון)
ולכן אנחנו לא נחסוך מהתינוק שלנו מגע, חיבוק, והרמה על הידיים בגלל איזשהו פחד שהוא יתרגל.

אם במהלך החודשים הראשונים מתפתח הרגל שלדעתכם הוא פחות מוצלח, אפשר לתקן וללמד הרגל חדש בהמשך.
אין צורך לפחד כבר מהיום הראשון לאחר הלידה מהרגלים, מידיים, מפינוק. 
יש צורך לתת מענה לצרכיו של התינוק, ולתת אותם ללא פחד.

כשהתינוק שלכם בוכה, ראשית הרימו אותו על הידיים, חבקו אותו, נשקו אותו,
נישמו נשימה עמוקה והקשיבו למה שהוא מבקש.
הוא בוכה מסיבה מסוימת, ואנחנו כהורים רוצים להקשיב נכון ולתת מענה כמה שיותר מדויק.

ואני שואלת אתכם, מה יקרה אם הוא יתרגל לידיים, לחיבוקים, לקרבה?
התשובה היא – שיקרו רק דברים טובים.
הוא כנראה יגדל להיות אדם קשוב, חם ואוהב, בעל ביטחון, שמרגיש שייכות ואהוב.

---------------------------------------------------------------
חן טיסון- מדריכת שפת התינוקות דנסטן, מלווה התפתחותית בשיטת בייבי באלאנס ויועצת שינה. יועצת בפעילות ההורות "בית ילדים" מבנה גן שמואל