מי שחושב שיש דבר שיכול לעמוד בפני הרצון - כנראה לא פגש את אביב ואתורי מחדרה. לאחר שנעדר במשך שנתיים מספסל הלימודים בגלל OCD (הפרעה טורדנית כפייתית) בה הוא לוקה, הוא החליט לקחת את עצמו בידיים, נרשם לתיכון "גימנסיה" בחדרה וסיים השנה כמצטיין השכבה. למרות שהתקבל כבר ללימודים אקדמאיים, ואתורי נחוש להגשים חלום אחר - להתגייס לצבא, לאחר שצה"ל דחה אותו. "אם הצבא לא רוצה אותו בסוף - הם המפסידים. אביב יכול לתרום המון למדינה, אבל הצבא מתעקש שלא לגייס אותו", מספרת משפחתו.

זהו סיפור הצלחה שהתחיל עם תלמיד שכמעט ולא למד מאז שסיים את בית הספר היסודי, ורק בשנה האחרונה, בתקופת הלימודים, הפך למצטיין של השכבה עם תעודת בגרות מלאה. "ידענו מההתחלה שהוא ילד חכם ועוד יפתיע את כולם. ידענו גם שהוא לא קיבל את ההזדמנות שמגיעה לו. כשקיבל לבסוף הזדמנות, הוא פרץ את הגבולות", מספרת השבוע מירי ואתורי, אמו של אביב.

"אמרו לי שאני גאוות בית הספר". אביב ואתורי (צילום: גיל נחושתן)

חיים של חרדות

אביב ואתורי (18), תושב שכונת גבעת אולגה בחדרה, הוא הבן השני במשפחה. בילדותו למד בבית הספר היסודי "יבנה" בחדרה. האם מירי מספרת כי אביב היה תלמיד טוב ביסודי, אבל היו תקופות שנעדר מהלימודים וסירב ללכת לבית הספר. “כל הזמן הוא היה חושב רק עליי ורצה שאני אהיה לידו", היא נזכרת. "הוא לא היה נרגע עד שהיה שומע אותי, לכן תמיד היה מתקשר מבית הספר כדי לדבר איתי. לפעמים הייתי עוזבת את העבודה כדי להיות לידו".

"היו לי חרדות שקרה משהו לאימי", מסביר ואתורי את התנהגותו באותה תקופה. "הרגשתי שעד שלא אשמע את קולה, לא ארגע".

במהלך לימודיו בחטיבת הביניים, החרדות הלכו והחמירו. הוא נעדר מבית הספר עד שהפסיק לחלוטין להגיע והסתגר בחדרו בבית. "שבוע אחרי שהתחיל ללמוד בחטיבה, הגיע המשבר הגדול. אביב הודיע כי אינו רוצה ללכת יותר לבית הספר", מספרת מירי. "הוא הסתגר ולא רצה לראות אף אחד. כאשר חבריו דפקו לו בדלת, סירב לפתוח להם. נאלצתי לקחת חופשות מהעבודה וגם הסבתות התגייסו כדי לשמור עליו בבית".

עד לרגע הזה, כך מציינת מירי, אף אחד מהמשפחה או מבית הספר בו למד אז, לא ידע מה הבעיה של אביב ולמה הוא מסרב ללכת לבית הספר. “באה יועצת בית הספר וניסתה לדבר איתו. היא ניסתה לשכנע אותו לחזור ללימודים, אבל הוא סירב".

ואתורי הסביר אז כי לא רצה ללכת לבית הספר מאחר שהיו לו חרדות וכל הזמן חשב שהתלמידים מסתכלים עליו בלגלוג. "בימים הראשונים היייתי מוחק כל מה שהייתי כותב", הוא מספר. "הייתי עושה את זה כי היו לי מחשבות שאם אני לא עושה פעולה מסוימת אז יקרה משהו רע לאחד מבני משפחחתי, לכן כל הזמן הייתי חושב על אמא ורציתי לשמוע את קולה. פחדתי מהביקורת של הילדים האחרים, לכן העדפתי להיות בבית".

הוריו של ואתורי החליטו לבסוף לקחת את בנם לפסיכולוג, אשר איבחן אותו כסובל מ-OCD וגם מקשב וריכוז. אחרי האבחון התחיל ואתורי בטיפול פסיכולוגי - תחילה בביתו, מאחר שחשש לצאת מהחדר, ומאוחר יותר גם בקליניקה.

כשהמצב השתפר, החל ואתורי ללמוד בבית הספר הדמוקרטי בחדרה, בכיתה ח'. “בהתחלה הוא היה הולך לשחק יותר מאשר ללמוד. תמיד הוא היה מחוץ לכיתה, אבל לאט לאט התחיל להשתלב, כך שהמורים אהבו אותו", מספרת מירי. "הוא לקח חלק בלהקת בית הספר והתחיל לצאת לבילויים בעיר".

אולם, כך מתברר, השיפור לא החזיק הרבה זמן מעמד. בכיתה ט' החרדות חזרו והוא שוב סירב ללכת לבית הספר. כך המשיך המצב גם בכיתה י' ו-י"א. “לא הלכתי לבית הספר כי כל הזמן עלו לי מחשבות שהתלמידים מציקים לי ויצחקו עליי. בנוסף גם לא אהבתי את הלימודים”, מספר אביב שכמעט שנתיים שהה בביתו ולמד רק ממורים פרטיים שהיו מגיעים מדי פעם.

מנשירה להצטיינות

התפנית הגדולה חלה בחופש הגדול של שנה שעברה. אל אימו של ואתורי התקשרה נציגה מתיכון "גימנסיה" בחדרה והציעה לקלוט את בנה אצלם. "אמרתי לעצמי 'חבל על הזמן והמאמץ', כי נשארה  לו רק שנה אחת", נזכרת מירי. "אמרתי שאם מורים פרטיים מגיעים אליו הביתה והוא לא קם מהמיטה, אז איך הוא יקום לבית הספר?".

מתוך שביב של תקווה, סיפרה מירי לבנה על בית הספר החדש ועדכנה אותו שיש בו מגמת תיקשוב של 10 יחידות לימוד - נושא שהיה קרוב לליבו. משפחת ואתורי הגיעה להסכמה עם מנהלת בית הספר, קטי קקון, לפיה יבנו לאביב תוכנית לימודים רק עם מקצועות המחשב - מבלי ללחוץ עליו בלימודים אחרים.

“הסכמתי ללכת ללמוד רק תיקשוב, ובאמת הייתי הולך רק לשיעורים של המגמה. אחרי זה הרגשתי לא נוח שכל התלמידים מגיעים באופן סדיר לבית הספר ורק אני שונה מהם, אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהפוך להיות כמו כל התלמידים", מספר ואתורי.

המורה דלית מדינה, מחנכת הכיתה של אביב והמורה לספרות ולתנ"ך, החליטה לקחת את אביב כפרויקט אישי. “ידעתי שמגיעה לו מסגרת מיוחדת", היא אומרת. "בהתחלה הוא הגיע אלינו ללמוד יום או יומיים בשבוע, וכבר אז התחלתי לדבר איתו על כך שיתחיל להגיע כל יום. בסופו של דבר הוא היה האחרון שיצא מהכיתה וסיים עם תעודת בגרות מלאה כמצטיין של השכבה.

"הגענו למצב שאביב הכיר את חומר הלימוד יותר מהמורים שלו. יש לו המון ידע והיה כיף ללמד אותו. במהלך השנה הרגשתי, כמו גם שאר המורים, שיש כאן פוטנציאל גדול מאוד ולכן המשכנו לתמוך בו. הוא גם ידע שזו ההזדמנות האחרונה שלו, ולכן עשה את זה. תמיד אמרתי לו: 'תנסה, מקסימום תצליח'".

"הרגשתי את החום בתוך בית הספר. הרגשתי שאכפת להם ממני", מודה ואתורי, שקיבל פעמיים תעודת הצטיינות. "הצלחתי לסגור את כל הפער שהיה לי מהשנים שנעדרתי מהלימודים, קיבלתי שיעורי תגבור והצלחתי. במסיבת הסיום אמרו לי שאני גאוות בית הספר".

מימין: אביב ואתורי, המורה דלית מדינה והאמא מירי

"תנו לי להתגייס"

על האף הציונים הגבוהים בבית הספר ובבגרות, וכן השינוי הדרסטי שחל אצלו, החלום הראשון של ואתורי אחרי סיום לימודי התיכון, היה להתגייס לצבא. אולם, כך הוא מספר, לאחר שעבר שתי בדיקות בלשכת הגיוס נמצא כי הוא לא מתאים לשירות ולכן הצבא מסרב לגייס אותו. “התאכזבתי מאוד מצה"ל שמסרב לגייס אותי אפילו כמתנדב. אם הצבא ייתן לי הזדמנות, אני אוכיח את עצמי. אני יכול לתרום למדינה ולצבא המון בתחום הסייבר. רק תנו לי הזדמנות", מבקש אביב.

אילן, אבא של אביב, אומר כי הצבא הוא המפסיד הגדול מאי גיוסו של בנו. "היום אביב נמצא במצב מעולה ויכול לתרום לצבא ולמדינה. צעיר שקיבל תעודת הצטיינות מבין כל השכבה שלו לא מתאים לגיוס?".

"בינתיים אביב התקבל ללימודי י"ג ו- י"ד במכללה, שם ילמד תקשוב ומחשבים, אבל אנחנו שוקלים להגיש ערעור", מוסיפה האם מירי.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "לאור צנעת הפרט, לא נוכל להתייחס לפרטי המקרה. אביב נבדק על ידי מערך בריאות הנפש ונמצא לא כשיר לשירות. באפשרותו להעביר חוות דעת עדכניות (קליניות ותפקודיות) ולערער".