פופאנה (מימין), אררצ'יה וטופיקינה. רק רשת | צילום: יאיר שגיא

צרפתייה, בלארוסית וקולומביאנית נפגשות בחדרה. לא, לא מדובר בהתחלה של בדיחה, אלא במדינות הלאום שמהן מגיעות שלוש שחקניות החיזוק הזרות של מכבי חדרה, שנמצאת בצמרת ליגת העל לנשים בכדורעף.

תכירו את אניה טופיקינה (27, 1.84) חוסמת אמצע מבלארוס, את דיאנה אררצ'יה (24, 1.79) קבלנית מקולומביה, ואת פאנטה פופאנה (23, 1.84) מצליבה מצרפת, שלוש כדורעפניות צעירות החולקות דירה בלב חדרה, ומספרות על ההתאקלמות בארץ, על החיים בעיר וכמובן על השאיפות להביא תואר היסטורי.

מתגעגעת לאוכל

בתום 11 מחזורים, המעופפות מחדרה נמצאות במקום השלישי בטבלה, עם שמונה ניצחונות ושלושה הפסדים, כשמקדימות אותן הפועל כפר סבא והפועל קריית אתא, שלשתיהן הפסד אחד בלבד.

חדרה מעולם לא זכתה באליפות וגם לא בגביע המדינה, ואילו השנה, ייערכו חצאי הגמר והגמר בסוף מרץ באולם "האנרבוקס" החדש בעיר, שייפתח בחודש הקרוב.

עבור שלוש הבנות זו עונה ראשונה בישראל. טופיקינה הגיעה כבר באוגוסט האחרון, אררצ'יה הצטרפה באוקטובר ופופאנה נחתה כאן בתחילת ינואר.

כשאמרו לכן שיש אופציה להצטרף לקבוצה בישראל, מה עבר לכן בראש?

אניה: "זאת הייתה הצעה רגילה עבורי, אמרו לי שמדובר בקבוצה טובה מעיר נחמדה ואמרתי 'יאללה, ננסה'. חיפשתי קצת בגוגל, וזה נראה לי בסדר".

דיאנה: "שיחקתי בכמה מדינות באירופה, ככה שישראל נראתה לי אופציה מעניינת ביבשת שהיא לא אירופה, ועוד הזדמנות ליהנות מתרבות שאני לא מכירה. גם אני חיפשתי באינטרנט, ראיתי דברים טובים על תל אביב, ושחדרה יחסית לא רחוקה, אז זרמתי".

דיאנה | צילום: יאיר שגיא

פאנטה: "אני, בניגוד לחברות שלי, כל הקריירה שיחקתי רק במדינה שלי בצרפת, וזאת הייתה הפעם הראשונה שבה יצאתי לשחק במדינה אחרת. בעבורי זאת הזדמנות להכיר כדורעף אחר ותרבות אחרת, ולמרות המרחק מהמשפחה ומהחברים, בגוגל חדרה נראתה יפה מאוד".

יצא לכן להכיר ישראלים או יהודים בארצות המקור שלכן?

פאנטה: "אני גדלתי בפאריז, וכמובן יצא לי להכיר יהודים וישראלים שגרו בבניין איתנו, אז היה לי קצת מושג".

דיאנה: "אני לא הכרתי, בשבילי הכל חדש. תרבות אחרת, מנהגים אחרים, כמו למשל שפה סוף השבוע זה שישי ושבת ולא שבת וראשון, כמו בכל מקום אחר".

אניה: "בבלארוס לא הכרתי ישראלים, אבל כן הכרתי כאן הרבה דוברי רוסית, אז זה נורא נחמד ונוח, שהרבה מדברים את השפה שלי מהבית".

המצב הביטחוני בארץ לא הפחיד אתכן, או את המשפחות שלכן?

דיאנה: "המשפחה שלי שאלה אם יש בישראל אנשים משוגעים, אבל הרגעתי אותם מיד ואמרתי להם שזה לא המצב".

אניה: "גם אצלי המשפחה קצת חששה, אבל הרגעתי אותם ועובדה שהכול נורמלי כאן ואין ממה לפחד או לחשוש עקב המצב הביטחוני".

פאנטה: "עבר לי בראש שאולי זה יכול להיות מסוכן, אבל אני סומכת על אלוהים, ושאם יקרה משהו, אז יהיה בסדר. לא חשבתי על זה הרבה, אבל חבר שלי רצה שאשאר איתו בצרפת, ואמר שישראל זה רחוק מדי".

איך התרשמתן מהעיר עד עכשיו?

פאנטה: "עיר מיוחדת. היא שונה ממה שהכרתי, אבל אני אוהבת שזה ככה ואני לומדת דברים חדשים".

דיאנה: "בשבילי חדרה זאת עיר קטנה, אבל נחמדה וכיפית".

אניה: "חדרה עיר ממש נחמדה. יש לנו כאן חוף ים, מסעדות, בתי קפה וקניונים, ככה שלא חסר כלום".

אניה | צילום: יאיר שגיא

ממה הופתעתן כשהגעתן לישראל?

פאנטה: "בשבילי ההפתעה הייתה כשראיתי שיש כאן גם מוסלמים ונוצרים, ולא כולם פה רק יהודים".

דיאנה: "בעבורי הדבר הכי מפתיע זה כמה חתולי רחוב יש לכם כאן במדינה, כמויות מדהימות".

אניה: "בבלארוס זה בדיוק הפוך, יש הרבה כלבים שמסתובבים ברחובות".

ומה אתן לא אוהבות בישראל?

אניה: "אתם נוסעים פה כמו משוגעים וכל היום צופרים".

פאנטה: "בפאריז זה גם ככה עם צפירות, אבל בערים אחרות פחות, תלוי כמה הנהג עצבני".

מה חסר לכן בארץ?

פאנטה: "אני מתגעגעת לאוכל. בצרפת יש הרבה אוכל אפריקאי והודי, ופה בחדרה פחות נתקלתי בזה".

דיאנה: "אני כבר הרבה שנים מחוץ לקולומביה, משחקת בכל מיני ארצות באירופה, ככה שלא חסר לי משהו מיוחד".

אניה: "האמת שלי לא חסר שום דבר, חוץ מהמשפחה שלי, הכול יש כאן".

איך האוכל הישראלי?

אניה: "אני לא אוהבת את החומוס, וגם הפלאפל לא משהו".

דיאנה: "אני הכי אוהבת את הפיתה שלכם, זה משהו שאין לנו בקולומביה".

פאנטה: "בצרפת דווקא יש לנו פיתה, אבל פה בארץ אני אוהבת פיתה עם שווארמה וירקות".

הספקתן כבר לטייל בישראל?

אניה: "בטח. הייתי בחיפה, בקיסריה, בירושלים, אבל הכי הכי אהבתי את תל אביב ואת נתניה. אני מעלה קצת תמונות וסטוריז, וחברות שלי מבלארוס ממש מקנאות, ולא מבינות איך בחודשים של החורף כששם קר מאוד, אני מצטלמת בחוף הים".

דיאנה: "גם אני הייתי בקיסריה ובירושלים, והיה שם נחמד".

פאנטה: "אני עוד חדשה פה, אבל אני רוצה להגיע לים המלח ולתל אביב".

פאנטה | צילום: יאיר שגיא

כשאתן לא באימונים או בחדר כושר, מה אתן אוהבות לעשות בזמן הפנוי?

פאנטה: "אני אוהבת לבשל יחד עם שתי החברות שלי. בפעם האחרונה למשל הכנו פהיטאס, ולדעתי יצא טעים מאוד".

דיאנה: "אצלי זה לישון ונטפליקס".

אניה: "אני אוהבת לצפות בטלוויזיה ולקרוא ספרים".

אתן מצליחות לתקשר עם אנשים שאתן פוגשות ברחוב?

פאנטה: "האנשים סבבה, סך הכל. רובם לא מדברים אנגלית בצורה טובה, ולפעמים הם מנסים לדבר איתי עברית, אבל אני מיד עוצרת אותם ואומרת להם לעבור לאנגלית, אף שהאנשים המבוגרים כאן פחות שולטים באנגלית. לרוב הם שואלים אם אני משחקת כדורסל, וכשאני אומרת להם שאני משחקת כדורעף בקבוצה של העיר, הם אוהבים את זה".

אניה: "גם אצלי אני אומרת למי ששואל שאני שחקנית כדורעף, ורוב התגובות שמחות וחיוביות, אבל שוב במקרה שלי, הרבה תושבים ומוכרים בחנויות יודעים רוסית, אז אני מרגישה בבית".

המקום שאתן הכי אוהבות בחדרה?

אניה: "יש כאן סופר של דוברי רוסית, אני מרגישה שם בנוח וזה מקום שכיף לי ללכת אליו".

מה עם עברית? כבר למדתן?

אניה: "אני יודעת להגיד לא, כן, לילה טוב, תודה, מה נשמע, בסדר".

דיאנה: "אנחנו יודעות גם כמה מושגים שקשורים למשחק כמו קבלה, כדורים, רשת וכאלה".

איך הרמה של הכדורעף בארץ?

אניה: "אם אני משווה את זה לבלארוס, יש שם קבוצה אחת טובה ובארץ יש לפחות חמש קבוצות טובות".

פאנטה: "הייתי אומרת שהרמה כאן היא בין הליגה הראשונה לשנייה בצרפת".

תוכלו ללכת עד הסוף ולזכות באליפות או בגביע ולהביא תואר היסטורי?

פאנטה: "ברור שכן, יש לנו קבוצה טובה ואנחנו חושבות שאנחנו לא פחות טובות מהמתחרות שלנו העונה".

דיאנה: "אנחנו לא פוחדות מאף קבוצה אחרת, שיחקנו כבר נגד כפר סבא למשל, ואמנם הפסדנו, אבל זה היה צמוד יחסית".

חמש שפות שונות

בזמן שפאנטה יודעת אנגלית וצרפתית, אבל לא שולטת ברוסית של אניה או בספרדית של דיאנה ולהיפך, לגור באותה הדירה, שלוש בנות צעירות, יכול להיות מצחיק ובהחלט מעניין.

איך אתן מתקשרות ביניכן?

דיאנה: "זה ממש נחמד. אני מכירה תרבויות אחרות".

אניה: "לדעתי, בבית הזה תוכל לשמוע באותו היום חמש שפות שונות".

פאנטה: "רק השבוע דיאנה ניסתה ללמד אותי איך לבשל משהו, ובמקום לדבר השתמשנו בתנועות ידיים ויצרנו שפה אוניברסלית משלנו. לא היינו חוות את זה באף מקום אחר".

איך הגברים הישראלים? אתן פתוחות להצעות?

פאנטה: "יש לי חבר שגר בצרפת. אני רגילה לחיות רחוק ממנו, כי גם בצרפת שיחקתי בערים שהיו רחוקות מהמקום שבו הוא נמצא. כמובן עכשיו זה עוד יותר רחוק, אבל אלה החיים שבחרתי לעצמי כרגע. זאת לא הסיטואציה המושלמת, אבל אני מקווה שהוא יבוא בקרוב".

דיאנה: "גם לי יש חבר, ואם צרפת זה רחוק, אז תחשבו מה זה כשבן הזוג שלך גר בקולומביה. אנחנו מדברים בווטסאפ, ואני מתגעגעת מאוד וגם הוא אליי".

אניה: "לי אין חבר, ככה שאני פנויה. הבחורים בישראל? 'קומסי קומסה'. בגדול, לא תהיה לי בעיה לצאת גם עם מישהו קצת יותר נמוך ממני".

אם לא הייתן שחקניות כדורעף, מה הייתן עושות בחיים?

פאנטה: "למדתי להיות מורה לספורט, אבל הייתי רוצה להיות עצמאית".

דיאנה: "אני למדתי להיות קואוצ'רית, ככה שמנטורית זה הכיוון שלי".

אניה: "אני למדתי להיות מסאז'יסטית, זה משהו שאני אוהבת".