מדלן וצחי. "הכניסה של אמא הייתה בדיוק בזמן". צילום: צביקה טישלר

לפני שלושה חודשים, בזמן שישבה עם חברה בבית קפה, קיבלה מדלן אילוז שיחת טלפון מפתיעה. על הקו היה המנהל המקצועי של מחלקת הנוער של הפועל חדרה, ישראל צרפתי. "אני מכירה את ישראל שנים מהכדורגל, ובשיחה הוא מבקש ממני שאבוא לעזור לקבוצת הנוער של הפועל חדרה שמשחקת בליגת העל, קבוצה ש'במקרה' מאמן אותה הבן שלי - צחי", משחזרת מדלן השבוע. "ישראל ביקש שאהיה צמודה אליהם במשחקים. מיד זרמתי ואמרתי לו כן, אין שום בעיה, ושאם הוא צריך אותי אני מתגייסת. שאלתי אותו כמובן אם צחי יודע שהוא פנה אליי, והוא אמר שלא, וכמובן אמרתי לו שיגיד לו. עניתי, שאם צחי מאשר, אגיע לעזור בשמחה".

צחי: "כששמעתי על ההצעה של ישראל לאמא, אני מודה שהופתעתי. הרי בכל מקום אומרים לך שלא כדאי לערבב משפחה עם עבודה, ושמשפחה ועסקים יחד זה לא בריא, וזה לא עובד בדרך כלל. אחותי, אחי ואבא שלי התנגדו למהלך. הם אמרו לאמא שצחי קשה, ושיהיה לה לא פשוט. הם חששו, כי אצלנו בית זה ערך עליון, ומשפחה זה מעל הכול. כשידעתי שהיא באה רק לתת כתף ולא להיות אתי 24/7, אמרתי שזה יכול לעזור, וכבר אחרי האימון הראשון ראיתי כמה ההצטרפות שלה עוזרת לילדים, ושזה נותן לי עוד כוח בקבוצה, וזה היה אושר אמיתי. זזתי הצִדה ונתתי לה את כל הספייס, ומאז זה סיפור הצלחה אדיר".

ליווי צמוד

למי שמרים גבה נסביר, ששעות הכדורגל שצברה מדלן אילוז ב-30 השנים האחרונות הן רבות יותר מאלה של כל המפקפקים. אילוז האם (60) שימשה עד לפני כמה חודשים כמזכירה בעמותה המייעצת למשפחות המתמודדות עם בעיות נפשיות, שם עבדה במשך כ-20 שנה

מלבד היותה אמא של צחי (40), כדורגלן עבר מוכר, אגדת כדורגל חופים, ומי שכיום משמש כמאמן קבוצת הנוער של הפועל חדרה, היא גם אמא של נטע (33), עורכת דין, ושל אור (23), שחקן בהפועל בקעת הירדן מליגה א', ונשואה יותר מ-40 שנה לאליעזר, שיצא באחרונה לגמלאות.

"בתחילת דרכו של צחי כשחקן ילדים, אבא שלו היה זה שהלך אתו למגרשים, אבל כשהוא עבר למכבי חיפה ובעלי עבד מהבוקר עד הערב, אני זאת שהסעתי אותו יום-יום לאימונים", היא נזכרת.

צחי: "כשיש לך אישה בקבוצה זה מרגיע מאוד, כי כדורגל זה משחק אמוציונלי מאוד. זאת לא חייבת להיות אמא, אלא גם בחורה צעירה. והיא לא חייבת להיות מנהלת הקבוצה, אלא מאמנת כושר, מעסה או בכל תפקיד אחר. יקרה רק טוב אם בכדורגל שלנו יהיו מעורבות עוד נשים"

צחי: "אני לא אשכח שבגיל 18, יום אחד ירד מבול, ואמא לא נתנה לי ללכת לבד לאימון, אף על פי שהייתה בהיריון בחודש שמיני עם אחי הקטן, אור. היא הסיעה אותי לחיפה, נשארה לראות אותי במשך כל האימון ודאגה להחזיר אותי הביתה, זאת אמא שלי הלביאה".

מדלן: "הגעתי לאסוף אותו ישר מבית הספר, וקדימה לאימון של מכבי חיפה. בדרך הוא היה אוכל ומכין שיעורים".

צחי: "חוץ מכל ההסעות בגילאי הנערים והנוער, גם בבוגרים אני לא זוכר בכל הקריירה שלי משחק אחד שלי שהיא הפסידה, בית או חוץ, כולל כדורגל חופים בקיץ. זה נמשך במעקב דומה אחרי אור, שגם משחקים שלו היא לא מפספסת".

חשבת פעם שתצטרפי לקבוצת כדורגל בתפקיד רשמי של מנהלת קבוצה?

מדלן: "חשוב לי לתקן. אני לא מנהלת הקבוצה. מי שמנהל את הקבוצה בפועל זה קובי עיני, שעושה עבודה נהדרת עם המון אהבה ונאמנות".

צחי: "הצוות המצומצם האמיתי שאחראי להצלחה הגדולה של קבוצת הנוער בשנתיים האחרונות מורכב, קודם כל, מקובי עיני וממני. השנה קובי פתח עסק מצליח מאוד, מה שמצריך ממנו לנסוע המון לחו"ל. בשנה שעברה הוא היה צמוד אליי 24/7, אבל השנה אני ומשה דוד, מאמן הכושר, נזקקנו לעזרה".

מה זה אומר בעצם?

"בגלל שלא היו לי אנשי צוות, תקופה ארוכה הייתי עושה הכל קבוצה - מלסחוב כדורים ועד עריכת וידאו. תבין, הצוות הבסיסי של קבוצת נוער בליגת העל מורכב ממאמן, עוזר, מנהל, פיזיותרפיסט ומאמן שוערים. אלה דברים בסיסיים. פה בחדרה התחלתי את העונה לבד, רק אני ומאמן הכושר. אני זה שלוקח את הזר הניגרי שלנו לכל אימון. אני זה שלקחתי מצלמת וידאו פרטית שלי לכל משחק. אני סוחב ולוקח איתי ברכב שלי כדורים וקונוסים. התנאים בקבוצה הזאת היו מתחת לבסיסיים, אבל לא ויתרתי על שום דבר כי הכי קל היה להרים ידיים ולהגיד שזה לא יעבוד בליגת העל. אבל אני אחד שמתמודד עם כל מצב  וגורם לזה להצליח".

ועד עכשיו אתם בסיבוב שני מדהים.

צחי: "לקחתי שחקנים שהלכו איתנו מתחתית הליגה הלאומית ועלו לליגת העל כנגד כל הסיכויים. על אף אחד מאותם שחקנים לא ויתרתי העונה, והכי קל היה לוותר על 80 אחוז מהם. על פי היכולת שלנו בסיבוב השני - אנחנו שווים צמרת ליגת העל לנוער, וזה קודם כל בזכות הילדים הנדירים האלה, שחוץ מכדורגל, למשל, בכל יום חמישי באים איתי לחלק סלי מזון לנזקקים עם עמותת 'לב חם' של הרב עופר שושני. כך שגם באישיות שלהם הם עושים קפיצת מדרגה, וזה לדעתי מעל הכל ההיי-לייט של העונה הזאת. זה מה שמייצר ספורטאים ווינרים בנשמה".

מדלן: "מה שצחי עושה זה המון, וזה הרבה מעבר לאימון. אם שחקן נפצע, הוא הולך אתו לקופת החולים. אם צריך לדחות גיוס, הוא הולך עם השחקן לבקו"ם. אם צריך לשים להם תחבושות או לטפל ביבלות שלהם ברגליים, הוא תמיד שם בעבורם. הוא נמצא 24 שעות עם השחקנים שלו". 

מדלן ושחקני קבוצת הנוער של חדרה. "הילדים אומרים לי שאני הקמע שלהם". צילום: צביקה טישלר

צחי: "אני דורש מהשחקנים שלי מקסימום עבודה, נתינה, רצינות ומחויבות, אבל לא יכול לתת להם מקסימום חום, וכאן מגיע התפקיד של אמא שלי, שחיבוק וליטוף שלה זה משהו שאני לא יכול לתת. זה גרם לי להבין כמה חשוב הטאץ' הנשי, האימהי, לקבוצת נוער. יש את זה גם באשדוד וברעננה, שם מנהלות הקבוצה הן נשים, ולדעתי זה משמעותי. אנחנו קבוצה לא רגילה, ולא פועלים לפי הספר, אז מה יש להפסיד? נצרף את אמא".

מדלן, מה את עושה בפועל?

"אני מגיעה בימי שישי לאימון המסכם, ומביאה שתייה ועוגיות. לפני המשחקים, שלכל אחד מהם אני מצטרפת, אני מכינה תמרים, בננות ואגוזים, כמו בקבוצות ברמות הכי גבוהות. במהלך המשחק אני יושבת על הספסל, אבל כמובן לא מתערבת מקצועית. אני אִתם בקבוצת הווטסאפ, וכשהם מגיעים לאימון זה חיבוקים ונשיקות, איך עבר היום, מה היה בבית הספר, מה שלום החברה ואיך אכלתם וישנתם".

צחי: "כשאמא הגיעה, היינו במצב לא משהו. מקום אחרון בטבלה, וזה כביכול היה הדבר הכי לא נכון דווקא עכשיו לצרף את אמא שלי. אבל השנה היו הרבה אירועים סביב הקבוצה שלא קשורים כל כך לכדורגל, ולכן לא פחדתי מהניסוי הזה, כי אמרתי שאנחנו בנויים מחומר אחר של משפחה, והחום המשפחתי היה חסר כנראה. אחרי המשחק הראשון אִתה, שבו ניצחנו בבאר שבע, ראיתי את האור בעיניים של השחקנים, והבנתי שזה כנראה נקבע משמיים, וזה היה האות שמדובר במהלך נכון וחיובי. משם הרעיון רק הלך והתחבר יותר, ונטמע בקבוצה, ונוכחותה של אמא רק הפכה טבעית מבחינתם. זה חיבור משמיים".

קורה שהם משתפים אותך בדברים שאפילו צחי לא יודע עליהם?

מדלן: "ברור, כל הזמן. אם אני רואה, למשל, שחקן עם הראש למטה. אני מיד מזהה ושואלת מה קורה. בהתחלה אומרים לי 'לא, הכל בסדר', אבל אז הם נפתחים ואומרים מה מפריע להם, אם זה בבית הספר או ריב עם ההורים, מספרים שלא ישנו בבית, וכאלה דברים. הכל נשמר אצלי, אני לא מספרת לצחי שום דבר מהשיחות האישיות שלי עם השחקנים, ופותרת את זה בעצמי מולם. היום כל שחקן בנוער יודע למי לפנות אם יש לו בעיה".

צחי, הבנתי שגם אתה נרגעת על הקווים, מאז שאמא הצטרפה לקבוצה.

צחי: "זה לא נכון, ואסביר למה. כן, כשהייתי לפני כמה שנים מאמן בוגרים בליגה א', הייתי עצבני יותר, ויצא לי שם של בן-אדם לא רגוע, אבל ההבדלים בין אימון בוגרים לנוער הם תהומיים. לליגה א' יש השכונתיות שלה, ובשנייה שעברתי לעבוד עם נוער, הצבתי לעצמי מטרה שעניין ההרחקות והמריבות עם השופטים ייעלם. קובי עיני התערב אתי ועם כולם, ואמר להם שצחי לא יעמוד שוב למשפט בפני בתי הדין של ההתאחדות לכדורגל. ואכן, מהשנייה שהתחלתי לאמן את הנוער, אני צחי אחר. זה כבר תקופה ארוכה ככה, ולמען האמת אין לזה שום קשר לאמא. כן צריך להגיד שאפו גדול לקובי, על ההתפתחות שלי כמאמן. הוא עזר לי מאוד להירגע, ובנוגע לזה חשוב לי לציין גם את הצד המנטאלי, ואצלנו אחראי לזה דן ולנסי, שנחשב לאחד מהמנטאליסטים הספורטיביים הטובים בארץ. בכלל, תוך כדי תנועה הצלחנו לבנות מערך מורכב: חוץ ממני ומאמא, עוזר המאמן בועז בר, קובי עיני, מאמן הכושר משה דוד, מאמן השוערים אור אהרון והמעסה אלי ממן".

צחי: "כששמעתי על ההצעה של ישראל לאמא, אני מודה שהופתעתי. הרי בכל מקום אומרים לך שלא כדאי לערבב משפחה עם עבודה, ושמשפחה ועסקים יחד זה לא בריא, וזה לא עובד בדרך כלל. אבל כשידעתי שהיא באה רק לתת כתף ולא להיות אתי 24/7, חשבתי שזה יכול לעזור"

אתה נשמע לי ממש כמו אבא גאה.

"לעשות דברים מדהימים כמו שאנחנו עושים, זה בלתי נתפס. אנשים לא יודעים כמה קשה לנצח פעמיים תוך שבועיים את אותה הקבוצה, בליגה ובגביע, כמו שקרה לנו נגד סכנין ונגד מכבי חיפה. אני מודה, קרעתי את התחת העונה על חשבון שעות המשפחה שלי, למען הילדים האלה, ובסוף ייפול האסימון לאנשים, והם יבינו איך ממצב בלי שום תנאים הפכתי אותם לווינרים ומצליחים. זה יכניס אותם לדפי ההיסטוריה של המועדון הזה".

מדלן: "אספר לך קוריוז. הרבה לפני שדמיינתי שאצטרף לקבוצה, באתי למשחק הראשון. המשחק הסתיים ואמרתי לצחי: 'הסתבכת. איזו קבוצה לקחת? אתה לא נורמלי, מה אתה כבר יכול להפיק מהם?'. הוא אמר לי: 'אמא, הכל יהיה בסדר, אל תדאגי', ועובדה שהוא צדק".

צחי: "אם לבוגרים יש עונה חלומית, ואף אחד לא נתן להם סיכוי להישאר בליגה, אצלנו היה ברור עוד יותר שנרד ליגה, בוודאות. קבוצת נוער שמחליפה ארבעה מגרשי אימונים בשבוע זה לא בדיוק תנאים נוחים להצליח, או למשוך מבחוץ שחקנים מהקבוצה, כמו למשל גלעד אברמוב, שהשבוע שיחק עם הבוגרים מול בני יהודה. אני זה שישבתי על אבא שלו בקיץ הקודם בקיוסק בעיר, כדי שיצטרף לנוער של חדרה. לילד, שרק בעונה הקודמת שיחק בתנאים ובנוער של בית"ר ירושלים, יכולתי להציע רק את עצמי ואת החזון שלי, ואת העובדה ששחקן בחדרה יכול להתקדם יותר בקלות לבוגרים, כי לא מחזיקים שם את מסי ורונאלדו".

כוח נשי

כיום, כל חובב כדורגל ישראלי כבר מכיר ושמע על ההצלחה הענקית של קבוצת הבוגרים של הפועל חדרה בשנתיים האחרונות. המועדון, שרק לפני שנתיים עוד שיחק בליגה א' דרום, עלה בעונה הקודמת לליגה הלאומית אחרי 20 שנה במדבר, והשנה שב לליגת העל אחרי 40 שנה, והצליח לנפק עונה מהאגדות.

בשבוע שעבר הודיעו במועדון, כי למרות חיזורים מצד מועדונים בכירים וגדולים יותר בכדורגל הישראלי, החליט ניסו אביטן להישאר בחדרה עונה נוספת, אבל הצלחה ענקית וגדולה לא פחות נרשמת בקבוצת הנוער, שאותה מוביל צחי אילוז.

בעונה שעברה, בדומה לבוגרים, לקח אילוז קבוצה שבמקרה הטוב הייתה אמורה לסיים במרכז הטבלה בליגה הלאומית, ודרך משחקי המבחן העפיל אִתה לליגת העל, בלי שאף אחד תיכנן זאת. העונה, בליגה הבכירה, ובדומה לקבוצת הבוגרים של אביטן, גם החבורה של אילוז סומנה כיורדת הבטוחה, וזה אכן היה המצב עד תום הסיבוב הראשון, כשהקבוצה איישה את המקום האחרון

אלא שמאז הצטרפותה של מדלן, חדרה לא עוצרת, ובסיבוב השני צברה כמות נקודות לא פחות ממדהימה. כיום, לאחר סיבוב שני נהדר, וכשנותרו ארבעה משחקים בלבד לסיום העונה, הקבוצה של מדלן וצחי נמצאת בדרכה להבטיח עונה נוספת בליגת העל, וגם (שוב, בדומה לבוגרים) נמצאת בריצה יפה בגביע המדינה (משחק רבע הגמר מול מכבי נתניה התקיים ביום רביעי לאחר סגירת הגיליון).

כמה הכדורגל הוא נושא השיחה המרכזי סביב שולחן השבת שלכם?

מדלן: "המון, כל הזמן. אצלנו נמצא גם אור, כמובן, והקבוצה שלו, וכיום גם הבת שלי מגיעה למשחקים עם בעלה, שהפך להיות אוהד שרוף שלנו. מדברים על מה שאור עשה, על מה שהקבוצה של צחי ושלי עשתה, וזה כיף".

זה צירוף מקרים שמאז שמדלן הצטרפה לקבוצת הנוער, היא על הגל?

מדלן: "הילדים אומרים לי שאני הקמע שלהם, אומרים לי שמאז שהגעתי הם מנצחים (צוחקת), אבל זה פשוט מאוד. צחי ביקש עזרה, ישראל העלה את הרעיון לצרף אותי ומאז אני פה".

צחי: "קמעות זה דבר יפה, גם אמונות כמובן, אבל אני יכול להגיד לך שמדובר בתהליך. לקח זמן לשחקנים להבין וללמוד, המערך נבנה לאט לאט, וברגע שהדברים הבשילו, רואים את התוצאות. שוב, צריך להבין, מדובר בשחקנים שהגיעו מתחתית הליגה השנייה, עד לעלייה דרך משחקי המבחן לליגת העל, אחרי שהם בכלל לא יועדו להגיע לשם. זה לא שהמועדון שם את יהבו על מחלקת הנוער. הכניסה של אמא הייתה בדיוק בזמן, ועזרה לנו לעשות עוד צעד קדימה, אחרי שביקשתי עזרה, ואני מאושר. השבוע, אברמוב כבר שיחק בבוגרים, ולדעתי יגיעו לשם עוד שניים לפחות. אתה יודע מה זה, כמאמן נוער, לייצר שחקן שלך שמשתלב בבוגרים בליגת העל? אין יותר כיף מזה".

מדלן: "אם אני רואה למשל שחקן עם הראש למטה, אני מיד מזהה ושואלת מה קורה. בהתחלה אומרים לי 'הכל בסדר', אבל אז הם נפתחים ואומרים מה מפריע להם. הכל נשמר אצלי, אני לא מספרת לצחי שום דבר מהשיחות האישיות שלי עם השחקנים ופותרת את זה בעצמי מולם"

אולי עליתם על סטארט-אפ? אולי כל מאמן צריך לצרף את אמא שלו לקבוצה?

מדלן : "לא יודעת לגבי אמא ספציפית, אבל כן הייתי ממליצה לצרף אישה לקבוצת כדורגל, זה עוזר מאוד".

צחי: "עזוב את המקרה שלנו של אמא ובן, כשיש לך אישה בקבוצה זה מרגיע מאוד, כי כדורגל זה משחק אמוציונלי מאוד. זה לא חייב להיות אמא, זאת יכולה להיות גם בחורה צעירה. והיא לא חייבת להיות מנהלת הקבוצה, אלא מאמנת כושר, מעסה או בכל תפקיד אחר. יקרה רק טוב אם בכדורגל שלנו יהיו מעורבות עוד נשים".

ומה קורה אם לפעמים מתווכחים או רבים? כמו כל בן ואמא.

צחי: "זה לא שבכל אימון היא איתנו, אבל היא איתנו כל משחק, כבר עשרה משחקים. לא הרגשתי שום בעיה עם זה, וגם אם חס וחלילה יהיה משהו ביני לבין אמא, זה בטוח לא יהיה מול השחקנים אלא בבית, בינינו".

תמשיכי בתפקיד גם בשנה הבאה?

מדלן: "כנראה שלא. ראיתי את המצוקה שהייתה ובאתי לעזור נקודתית".

מה אתך? אתה ממשיך?

צחי: "כשלא היה ברור אם ניסו ממשיך בבוגרים, אז אורן גולן, היועץ המקצועי הבכיר של הפועל חדרה, כבר סיכם אתי שאם ניסו יעזוב, אני אצטרף לקבוצת הבוגרים בתפקיד עוזר המאמן. כמו שכולם יודעים, ניסו ממשיך בבוגרים, ככה שאני אמור להמשיך בנוער. אני בטוח ויודע שהיו"ר הנכנס של הקבוצה, יקיר שוורץ, רואה לנגד עיניו את מחלקת הנוער".

מדלן, מה התכונה הכי טובה של צחי כמאמן?

מדלן: "הווינריות שלו, אין ספק. הכדורגל זה אצלו בדם, הוא אוכל ושותה כדורגל".

ומשהו פחות טוב?

מדלן: "הישירות שלו. הוא טוטאלי מאוד, ולפעמים זה פוגע בו. לצחי אין אחד בפה ואחד בלב, הוא לא יודע להיות פוליטיקאי, ובכדורגל צריך לפעמים להיות כזה".