ד"ר רומן דפסמס, הוא רופא בכיר במכון לגסטרואנטרולוגיה של המרכז הרפואי הלל יפה. ד"ר אולגה קזרין, היא רופאה בכירה ביחידה לאונקולוגיה בבית החולים.

היא עברה ל"הלל יפה"  בשנת 2014, הוא עובד בבית החולים משנת 2006. הפגישות המשותפות הראשונות שלהם היו בישיבות השבועיות המשותפת שיש למכון לגסטרואנטרולוגיה וליחידה לאונקולוגיה, יחד עם מומחים נוספים, בהן דנים על מטופלים משותפים. מה שנקרא בשפה הבית-חולימית: "שגרה". אבל הסיפור של שני הרופאים האלה היה מעט שונה. 

ד"ר דפסמס וד"ר קזרין עם ילדתם המשותפת | צילום: דוברות הלל יפה

"מהרגע שהיא הגיעה היא מיד כבשה אותי", נזכר ד"ר דפסמס. "ראיתי לפני בחורה מיוחדת, מעניינת וחכמה. לקח לי קצת זמן, אבל בסוף מצאתי תירוץ להיפגש איתה לא רק בישיבות – הצעתי לה לעשות מחקר קליני משותף. לא בדיוק דייט רומנטי, אבל התחלה. היא הסכימה, ואחרי כמה שיחות על המחקר, בסוף גם מצאתי אומץ להציע לה לצאת לדייט".

דייט אחד הפך לדייט שני, ולשלישי, ומהר מאוד לזוגיות יציבה, שכעבור שנה הסתיימה בהצעת נישואין, ולא הרבה אחרי זה בהריון ובלידה של לילי, כיום בת 10 חודשים.

גם היום יש להם הרבה מטופלים משותפים, שרובם המכריע לא יודעים שהם בכלל נשואים.

אבל, "מה שבעבודה, נשאר בעבודה", מציינים שניהם. "אנחנו משתדלים לחזור הביתה ולא "לקחת את העבודה" איתנו, אלא להתמקד בחיים שלנו ובטיפול בלילי.

לשניהם מדובר בפרק ב' - שניהם היו נשואים ויש להם ילדים בוגרים מהנישואין הקודמים. העובדה שהם כבר רופאים בכירים, והניסיון שמביא עימו פרק ב', מסכימים שניהם, יוצרים תחושה אחרת בזוגיות, רגועה יותר. "אתה יודע יותר מה אתה רוצה", מסכמת ד"ר קזרין.

ומה לגבי עבודת המחקר שיזם ד"ר דפסמס כתרגיל חיזור? – "זה אכן היה רק תרגיל חיזור", הוא מודה ומחייך, "אבל כזה ששינה לי את החיים, אז מבחינתי המחקר הוכתר בהצלחה".