"גדלתי בבית שבו חינכו אותנו לתת, וכך אני עושה כל חיי", מספרת בחיוך אלה אוטולנגי (80) מאיזור חיפה על הפרויקט שהעסיק אותה במשך הקיץ: סריגת חליפות חורף מצמר לתינוקות שנולדים במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה והוריהם סובלים מקשיים כלכליים.

צוות מחלקת ילודים ב רמב"ם. צילום: באדיבות רמב"ם

אוטולנגי, אם לארבעה וסבתא ל־13 נכדים ו־3 נינים (הרביעית בדרך), גדלה בקריית־אתא וגידלה בה את משפחתה. היא החלה לסרוג בגיל צעיר, קודם לילדים ואחר כך לנכדים ולנינים. "לפני כארבע שנים", היא נזכרת, "בתי סיפרה לי על מישהי שסורגת כובעים לתינוקות בפגייה של בית החולים איכילוב, ושאלה אם גם אני אהיה מוכנה לסרוג להם, והסכמתי מיד. סרגתי כובעים לתינוקות שם, ואז החלטתי לסרוג לפעוטות שנולדים בבית החולים רמב"ם".

אחרי הכובעים המשיכה אוטולנגי לסוודרים ולחליפות קטנות, שאותם היא מוסרת לתינוקייה של רמב"ם, ומשם הם מגיעים למשפחות. "אני קונה את הצמר וסורגת בהמון אהבה", היא מספרת. "חליפה שכוללת כובע, סוודר ונעליים לוקחת לי שלושה ימים. אני משלבת את זה עם התנדבויות נוספות שאני עושה ביחד עם בעלי אלדו". הסריגים של אוטולנגי יוצאים מבית החולים יחד עם התינוקות ואינם עוברים בין ילודים כדי לשמור על היגיינה ומניעת זיהומים.

"אני לא חושבת שבית החולים מוסר למשפחות את שמי", אומרת אוטולנגי. "זו תרומה ללא שום אינטרס, מלבד הרצון שהסוודרים האלה יחממו את התינוקות בימי החורף הקרים, ויחממו את הלב של הוריהם. אני מקווה שזה עושה להם טוב. את הכל אני עושה באהבה גדולה".

אלה אוטולנגי. צילום: אלבום משפחתי

אלה אהרונסון־רוט, אחות אחראית במחלקת היילודים של רמב"ם, סיפרה ל"ידיעות אחרונות" על הקשר המיוחד עם אוטולנגי. "מזה מספר שנים שאנחנו מקבלים את החליפות המושקעות שאלה סורגת במו ידיה. מדובר במחווה מרגשת המצריכה השקעה גדולה של זמן, אנרגיות ולב רחב. בכל פעם שאנו מעבירים תרומה כזו למשפחה, ההתרגשות גדולה וגם השמחה. אנו מעריכים מאוד את הפעילות של אלה ומאחלים לה עוד שנים רבות של עשייה ונתינה".

ואוטולנגי מצידה מבטיחה: "אמשיך לסרוג כל זמן שכוחי במותניי ואני בבריאות פיזית ומנטלית. אין לי שום כוונה להפסיק".

הסיפור פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות"