51 שנה לאחר שכריסטין שוונקה, צעירה הולנדית בת 17, חילצה אותו מגטו אמסטרדם והעבירה אותו לידי משפחה מאמצת, הצליח צבי יוסף הרשל מתל מונד לאתר אותה. "התקשרתי אליה, הצגתי את עצמי וציינתי שאני מתקשר מישראל. היא ענתה מיד: 'אתה בנם של ניקו ואֶמִי?' השבתי בחיוב. ואז היא אמרה לי: 'אלוהים אדירים, נדמה לי שמצאתי את בני האובד'. אחרי דממה קצרה היא המשיכה: 'לא ידעתי שאתה בחיים. זה כל כך מרגש. קשה לי להביע את האושר והשמחה שגורמת לי השיחה שלך'. כאשר נפגשנו כמה שבועות לאחר מכן היא סיפרה לי את הסיפור כולו".

הרשל. "מעריך את הוריי ואת כל ההורים שהפקידו את ילדיהם בידי זרים בתקווה שיישרדו" . צילומים: ריאן 

הוא נולד בעיר זְבוֹלֶה שבהולנד בסוף 1942, להורים ציונים שתכננו לעלות לארץ אך איחרו את המועד. לאחר שהנאצים כבשו את הולנד, במאי 1940, נאסרה העסקת יהודים בשירות הציבורי ואביו פוטר מעבודתו בעיריית ארנהם. באפריל 1943, כשצבי רק בן ארבעה חודשים, גורשה המשפחה לגטו אמסטרדם.

"הצגתי את עצמי וציינתי שאני מתקשר מישראל. היא ענתה מיד: 'אתה בנם של ניקו ואֶמִי?' השבתי בחיוב. ואז היא אמרה לי: 'אלוהים אדירים, נדמה לי שמצאתי את בני האובד. לא ידעתי שאתה בחיים'"

האב יצר קשר עם ה'בוס' שלו לשעבר בעירייה וביקש את עזרתו. בסוף אפריל הוברח צבי מהגטו בידי אשתו של ה'בוס' הנדריקה ובתו כריסטין, שהתחזתה לאימו הצעירה של התינוק. הן העבירו אותו לעיירה אוסטרביק ומסרו אותו למשפחה הולנדית, שבביתה גדל כנוצרי לצד חמשת ילדיהם. ביולי 43 נשלחו הוריו לתאי הגזים במחנה ההשמדה סוביבור. לקראת סוף המלחמה נפגע ביתה של המשפחה המאמצת בעת הפצצה אווירית ונהרס כליל אך כולם יצאו ללא פגע.

כשהסתיימה המלחמה הצליחה סבתו של צבי, אימו של אביו, לאתר אותו ולקחה אותו מידי המשפחה הנוצרית לעיר רוטרדם, שם חזר ליהדות. הוא למד ב'חדר', ובהמשך בבית ספר ציבורי, שם נאלץ להתמודד עם גילויי אנטישמיות. "כל יום צעקו לעברי 'יהודי מלוכלך, היו צריכים להשמיד אתכם'".

אחרי התיכון צבי למד הנדסת מכונות ונישא לאנטה, שאותה הכיר בתנועת 'בני עקיבא'. נולדו להם שתי בנות: מירלה (53), שמתגוררת כיום באמסטרדם, ונטלי (52), שמתגוררת עם בעלה, בנה ובתה בתל מונד.

צבי ואנטה, רואת חשבון במקצועה, ניהלו בהולנד חברה בבעלותם. ב־1986 עלו לארץ, וצבי המשיך לעבוד כיועץ בתחום התמחותו. מאז 2002 התמקד בתחום חדש - הוראת השואה. הוא מרצה בארץ ובחו"ל, בחמש שפות, כשהוא מתבסס על סיפור חייו. "כשאני מרצה בהולנד אני מספר איך ההולנדים שיתפו פעולה עם הנאצים והשתלטו על בתי שכניהם היהודים שנשלחו למחנות ההשמדה. מתוך 130 אלף יהודי הולנד נותרו בחיים רק עשרת אלפים".

בהמלצתו של הרשל, כריסטין שוונקה ובני המשפחה שאימצה אותו הוכרו חסידי אומות העולם. "אני מעריך ומכבד את הוריי ואת כל ההורים שהפקידו את ילדיהם בידי זרים, בתקווה שישרדו", הוא אומר. "אנו, הילדים ניצולי השואה, חייבים להיפתח ולספר לצאצאינו על הצער שעברנו כדי שהם יוכלו לבנות את חייהם בשקט ובשלווה".

על היחס לניצולי השואה יש לצבי הרשל בטן מלאה. "לפני יום השואה מדברים על הניצולים, ואחר כך שוכחים אותם. 90 אחוז מהניצולים שאיבדו את רכושם ומשפחתם הגיעו לישראל ועבדו קשה כל חייהם. הם עניים כיום. אין להם כסף לחימום ולתרופות. המדינה לא מתייחסת אליהם כראוי".