הם נלחמו יחד בשריפה בכרמל, ועבדו כתף אל כתף באירועים מסוכנים, הכירו במהלך עבודתם, נישאו וממשיכים לעבוד באותו המקצוע. בני הזוג מעיין ואבי נסריאצ'י יוצאים כל בוקר לעבודה כמפקדי צוות בתחנות כיבוי אש חדרה ונתניה.

אבי, 36, ומעיין, 35, הם הורים למנור בת השלוש וחצי, ומתגוררים בפרדס חנה-כרכור. "אנחנו נהנים מאוד בעבודתנו, ומתכוונים להמשיך ולהתקדם בה", הם אומרים.

אבי ומעיין נסריאצ'י. "העבודה שלנו מאתגרת ומעניינת" | צילום: מיטל זיקרי

מעיין הגיעה לשירות כיבוי אש לפני אבי. היא התגייסה בשנת 2007 עם עוד שש בנות, לתחנת חדרה. "זאת היתה הפעם הראשונה שבנות התגייסו לתחנה, ומאז אני עובדת בה", היא אומרת. לדבריה, חיפשה עבודה מאתגרת ולא ישיבה במשרד מאחורי שולחן. "הרצון לעזור לאחר, ולהיות יותר בשטח, הביא אותי לבחור בכיבוי אש. מהרגע הראשון מצאתי אהבה בתחום, בגלל האקשן והעזרה שמעניקים לאנשים".

מעיין התחילה לעבוד כלוחמת אש, ולאחר מכן עברה קורסים והשתלמויות, עד שהגיעה לתפקיד מפקדת צוות. "שאיפתי להגיע כמה שיותר קדימה. העבודה שלנו מאתגרת ומעניינת, ואני אוהבת אותה מאוד", היא אומרת.

מעיין נסריאצ'י: "הרצון לעזור לאחר, ולהיות יותר בשטח, הביא אותי לבחור בכיבוי אש. מהרגע הראשון מצאתי אהבה בתחום, בגלל האקשן והעזרה שמעניקים לאנשים"

בשנת 2009 התחיל אבי לעבוד במוקד המבצעים של תחנת חדרה. תפקידו היה לקבל קריאות ולהעביר למפקדים ולצוותים. "הייתי מקבלת ממנו קריאות ויוצאת לשטח", מספרת מעיין. לדבריה, לא חשבה שהקריאות האלה יובילו למערכת זוגית. עם הזמן אבי הפך להיות לוחם אש, והוא ומעיין טיפלו יחד באירועים. השניים הכירו בתחנה ולאחר מכן התחתנו. "הכל בזכות כיבוי האש. ההזמנה לחתונה היתה בצורת כבאית", אומרים שניהם.

מאחר שעל פי הנוהל, בני זוג אינם יכולים לעבוד באותה התחנה, עבר אבי לעבוד בתחנת נתניה. "העבודה שלנו לא קלה, מאחר שאנחנו נתקלים בלא מעט אסונות בשטח. לכן חשוב שנדבר זה עם זו על העבודה. אנחנו עושים את זה באופן שוטף וזה עוזר לנו מאוד".

מעיין מספרת, כי האירוע הקשה שבו טיפלה ועדיין חרות בזכרונה הוא אסון הכרמל. "זה אירוע שלא אשכח", היא אומרת. אבי מספר, כי האירוע שהשפיע עליו מאוד היה אסון דליפת האמוניה במפעל הוד חפר, שבו נהרג חברו לעבודה, הכבאי סאמר עסלי. "בעבורי זה אירוע טראגי, שלא אשכח לעולם", הוא אומר.

אבי מספר, כי הוא מעריך מאוד את אשתו, וכי הם כזוג חיים ונושמים כיבוי אש. "אנחנו חיים בבית שחי ונושם כבאות. עבודת הכבאות נתפסת כגברית, אבל מעיין כבר הוכיחה שגם נשים יכולות למלא תפקידים מהסוג הזה. בשבילי כל יום הוא יום המשפחה, ומה שחשוב לנו הוא לשמור על עצמנו ולגדל את מנור".