- צילום איתמר רותם

בימים אלה יוצא אלבום הבכורה של ניב דמירל לחנויות. דמירל, חדרתי אסלי, עשה דרך לא קצרה מאז סיים את תוכנית המוזיקה  "The Voice" לפני כשלוש שנים, במהלכן הספיק להשתחרר מהצבא, לעבוד על חומרים חדשים, להוציא סינגלים מצליחים ובכלל - להפוך לאחד מהקולות המעניינים, המרעננים ומרתקים בתעשיית המוזיקה הישראלית.

רגע לפני הופעת ההשקה לאלבום החדש בתל אביב וכמה רגעים לפני שכבר לא יהיה לו כמעט זמן, פגש צוות "mynet חדרה" את דמירל (22) אחרי עוד יום של עבודה מוזיקלית, ללא מניירות ועם הרבה חן, במרפסת ביתו שבשכונת ברנדייס בעיר.

כשאני מוציא שיר אני לא מכוון רק לגלגלצ. ניב דמירל. (צילום: איתמר רותם)

-
ניב, אלבום הבכורה כבר כאן.
"אכן, ממש עכשיו הוא יוצא ויש התרגשות וכמובן מסתכלים אל מופע ההשקה באמצע אפריל בזאפה בת"א. היה לי חשוב להיות גם יוצר באלבום הזה, ברוב השירים מהתשעה שיש בו אני מעורב. הוא הוקלט בת"א אצל אריאל טוכמן היקר שהפיק עם הרבה כישרון וכולל גם מעט שירים שלא אני כתבתי והם של חברים או מכרים טובים שלי  כמו אורי בן ארי, איתן דרמון ודודי בר דוד. אפשר להגיד שכל האלבום הזה הוא מהסביבה שלי ודברים שקרובים אליי".

ספר קצת מה עבר עליך מהתקופה ההיא של the voice ועד לימים אלו.
"המון זמן עבר מאז למרות שזה מרגיש לפעמים פחות. זו תקופה של שינוי גדול, מהימים שהייתי בן 19 ועד להיום שאני 22. לפני התוכנית שירתי בבסיס סגור ליד מצפה רמון אבל מהרגע שהתקבלתי לתוכנית חלו שינויים גם בשירות שלי – הייתי בלהקות צבאיות ושירתי שם עוד שנתיים. יצא לי להופיע לא מעט במסגרת הצבא, דרך ארוכה ומלמדת מאוד. כמובן שכמה שלא תנסה  להתבלט, החשיפה בתוכנית פריים טיים של ערוץ 2 כמו 'דה ווייס' היא משמעותית ונותנת לך דחיפה רצינית. למעשה, האלבום שיוצא היום הוא תוצר של שנתיים וחצי עבודה, מהיום ההוא שסיימתי להתחרות  בתוכנית".

יצא לך לצפות בעונה האחרונה שלה? חדרתיים רבים עקבו מקרוב אחרי הזמרת מהעיר ליאור קקון.
"יצאתי לי לראות חלק מהתוכנית והייתי בקשר עם כמה מהמתמודדים כולל כמובן עם ליאור. ברגע שהיא סיימה אמרתי לה שמקום חמישי זה נגד עין הרע (צוחק). זה לא באמת משנה איזה מקום מסיימים, החשוב הוא מה קורה אחרי. זה קצת שונה לראות את התוכנית מהנקודה הזו שאתה לא מתמודד. כשאתה מתמודד יש לחץ ותוך כדי אתה מתאים את עצמך. יש זמרים שהתרגשות עושה להם טוב ואני חושב שאני משתייך יותר לכיוון הזה. ובכל מקרה מבחינתי - האהבה למוזיקה ולבמה יותר חזקה מהפורמט עצמו".

ניב דמירל. (צילום: צופית ברבי)

-
ממוקד מוזיקלית

כשהשתחרר מהצבא לפני כחמישה חודשים, ידע דמירל כי הוא ממוקד בדבר אחד מרכזי – להוציא את האלבום הראשון שלו. מדובר בחומרים הוא כתב עוד לפני הטלוויזיה, והמשיך ליצור גם אחרי הצבא. "הייתי כותב שירים עוד לפני התוכנית ואפילו הגעתי אליה כשכבר היה לי מנהל אישי – רוני קידר, שמלווה אותי מגיל 17", נזכר דמירל. "לקח לי הרבה זמן להגיע למה שקורה כיום, זה המון השקעה ואחרי התוכנית התייחסתי לזה גם ביותר ברצינות".

דמירל שר בלייב והוא סוג של סינגר-סונגרייטר, מושג שמוכר יותר מאמנים מעבר לים. הוא מנגן על גיטרה, שר נהדר בלייב ואת יכולותיו ראתה חצי מדינה כאמור- בערוץ 2. כיום, מציין הזמר הצעיר, הוא רוצה להתחיל ללמוד גם פסנתר כדי להעשיר את היכולות המוזיקליות שלו. "גיטרה זה הכלי שלי מאז ומתמיד", הוא אומר, "גם באלבום ניגנתי בלייב בחלק גדול מהשירים ואת זה הקלטנו ועיבדנו".

לאיזה שיר באלבום אתה קצת יותר מחובר אליו מאחרים?
"זאת שאלה קצת לא הוגנת ולכל שיר יש לי חיבור. אם אני בכל זאת צריך לציין משהו אז אני מתחבר מאוד לשיר האחרון שיצא כסינגל – 'נתיב אחר'. אפשר לומר שזה 'אני של פעם', שיר שמאוד קל להתחבר אליו אני חושב, לפחות מהתגובות שקיבלתי עליו עד עכשיו".

בגלגל"צ אתה מושמע, אם כי לא הרבה. מה עמדתך לגבי התחנה ומדיניות הפלייליסט שלה?
"אי אפשר לדעת מה יתפוס. זה יכול להיראות שאני אולי מתאים ל'סגנון' של התחנה והם מפרגנים, אבל כמוני יש עוד המון זמרים, חלקם מאוד מצליחים, ולא כולם מושמעים תמיד. גם מבחינתי לא הכל מושמע, יכול להיות שיר שנכנס וכזה שלא. גלגל"צ היא תחנה חזקה וזה מדהים כשמשמיעים אותך, אבל כשאני מוציא שיר אני לא מכוון רק לשם".

אם כבר מדברים על הסגנון המוזיקלי של דמירל, זה דווקא עלול להטעות. יש קצת פופ, קצת גיטרות, נגיעות מזרחיות, אבל הוא בא בכלל מהחפלות. דמירל: "אני קצת מתוסבך מוזיקלית מה שנקרא. צמחתי כזמר דרך חפלות ואירועים חברתיים כאן בחדרה. הצד של אבא שלי זה הצד הטורקי עם מוזיקה כבדה ומעניינת וזה משפיע. לעומת זאת, אמא שלי הייתה מרדימה אותי עם קלאסיקות של מוצארט. אני מאמין שאם גדלת עם מוזיקה מסוימת זה יושב בראש ונשאר שם. אני התחלתי לסלסל עוד לפני שידעתי לשיר. עמיר בניון הגדול הוא אחד מאלה שהייתי לומד מהם".

יש זמרים שהתרגשות עושה להם טוב- אני בא משם. ניב דמירל. (צילום: צופית ברבי)

-
 לכיוון ארגנטינה

הסינגלים שהוציא עד כה היו מוצלחים מאוד וזכו להשמעות ברדיו וכמובן – ברשת.  בין היתר הוציא דמירל את "השעות הקטנות", "נורמלי" ו-"בין הסימנים" שעוררו סקרנות רבה וגרפו למעלה מ-5 מיליון צפיות ביו טיוב.

אחד ההיבטים המשמעותיים בחייו של דמירל הוא משפחתו, שלא מפסיקה לתמוך ולפרגן לו בכל עת. על כך הוא אומר: "כולם מסביב מאוד תמכו וממשיכים לדחוף אותי. כל האנשים הקרובים אליי משתתפים איתי בעשייה, אם זה חבר שעשה לי קולות שניים או חברה שהצטלמה לקליפ שלי. הכל מאוד משפחתי וחברי, אנשים שקרובים אליי מלווים אותי".

בשבועות האחרונים התבשר דמירל כי הוחתם בחברת הענק העולמית "וורנר מיוזיק" (ברונו מארס, אד שירן, קולדפליי). חברת הענק בארגנטינה התרשמה משיריו וממנו כאמן ויוצר והחתימה אותו, שם הוא צפוי להוציא מיני-אלבום (EP) בשפה הספרדית רובו יורכב משירי האלבום הישראלי שיתורגם לספרדית. עם יציאת האלבום הישראלי שלו כאמור, יוצא דמירל לסיבוב הופעות ארצי עליו עבד במהלך השנה האחרונה עם הנגנים כשהופעת הבכורה תתקיים בזאפה ת"א ב-19.4.

לאן אתה מכוון בעתיד?
"בשבילי זאפה זה חלום של המון זמן והוא מתגשם. עוד כמה שנים? אני שואף גבוה, שואף לעשות את המוזיקה שלי ולהגיע לכמה שיותר אנשים. יש את הפרויקט שנרקם בארגנטינה אחרי שהם אהבו מאוד את 'השעות הקטנות', הוא התפשט שם בקהילה היהודית  הכוונה היא לעשות מיני אלבום בספרדית שיוקלט בבואנוס איירס. יש כבר שיר אחד שכמעט מוכן ונראה לאן זה יתקדם".

לסיום, מה אתה חושב על העיר חדרה?
"כאחד שגר בכל מיני בעיר אני מחובר לחדרה. יש באזור שלנו כמה מקומות שכיף לצאת אליהם, למרות שאני פחות יוצא וכאלה בתקופה הזאת. אני גם לא כל כך מתחבר לנושא של פפראצי ורכילויות (מחייך). לאט לאט גם בעיר נכנסים לעניינים ובכל מקרה כל העולם נהיה רשת אחת גדולה והפערים מבחוץ מצטמצמים".