תושבים מגבעת אולגה מתלוננים על מצבו הירוד של "גן המשטרה" בשכונה. מדובר בגן שעשועים ותיק מאוד, הממוקם בין רחוב ה' באייר לרחוב חי טייב (אולגה א'), ומשרת את תושבי האזור מאז שנות ה-70. לטענת התושבים, הגן לא השתנה רבות מאז שהוקם, והוא מוזנח למדי.

את  הכינוי "גן המשטרה" קיבל הגן הציבורי, מאחר שבעבר פעלה בגבעת אולגה, ברחוב חי טייב הגובל בגן השעשועים, נקודת שיטור מקומית.

יעקב רובין ב"גן המשטרה". "במקום לא השתנה מאום" | צילום: אלעד גרשגורן

יעקב רובין, מי שהיה מפקד התחנה והשוטר המיתולוגי של השכונה, היה חלק מנוף הילדות של ילידי שנות ה-70 בגבעת אולגה. כיום, כגמלאי זה עשר שנים, ולאחר שירות של 36 שנים במשטרת ישראל, הוא עדיין מתגורר ברחוב חי טייב, סמוך מאוד לנקודת השיטור ההיסטורית שבה עבד. "כואב לי מאוד לראות איך הגן הזה נראה, ממש תשעה באב", הוא אומר.

"כמו בשנות ה-70, לא השתנה בו מאום. עדיין שתי נדנדות, מתקן אחד עלוב ותו לא. כשהנכד שלי היה בן חמישה חודשים, יצאנו קצת לטייל בגן, חזרנו עם עקיצה בעין שהתנפחה למימדים גדולים, ומאז לא שבנו. החולות לא נקיים. בגנים אחרים יש משטחי גומי, פה יש חולות מזוהמים, יתושים, זבובים, ברחשים ותחושה של עזובה והזנחה. העצים יוצרים המון לכלוך שנערם, עד כדי כך שבקיץ, בקלות יכול להסתתר שם נחש ולגרום לאסון".

עוד סיפר רובין, כי הניגוד בין מצבם של גני השעשועים באולגה לבין הגנים בעין הים הסמוכה כואב לו: "כשאני עושה הליכה עם הבת שלי, אנחנו עוברים מהבית שלי דרך עין הים וגם דרך מרכז אולגה, ואני רואה את שלושת הגנים הציבוריים שלהם, מרהיבים, עם המתקנים הכי מתקדמים שיש, ואצלנו אפילו גן הראשונים (הגן המרכזי בגבעת אולגה) נראה לא מושקע, לעומת ההשקעה הכבירה בגני עין הים. למה? כי יש אזרחים סוג א' וסוג ב'?

"כל פעם שאני עובר בעין הים נצבט לי הלב, וכתבתי בנדון גם לראש העירייה בפייסבוק, אבל הוא לא השיב לי. אני משלם מיסים גבוהים ורוצה לצאת החוצה לגן מטופח. מנהלת הרובע שלנו (נינה יוספיאן) עושה כמיטב יכולתה, אבל זה לא קשור אליה, כאן צריך השקעה ותקציבים. לא ייתכן שהגן הזה במשך עשרות שנים לא ראה שקל השקעה".

לרובין יש דירה בחריש, שנמצאת בסביבה מטופחת יותר. למרות זאת, הוא מסרב לעזוב את השכונה: "אני יכול תוך שעה לארוז את כל חפציי ולעבור לדירתי במדורגי חריש, 150 מטר עם מרפסת של 45 מטרים בסביבה נעימה ומושקעת, אבל אני לא יכול לעשות את זה, מרוב שאני אוהב את אולגה", הוא מסביר. "אולגה היא חיי. כל מה שאני מבקש זה גן ציבורי נורמלי שאליו אוכל ללכת עם הנכד, ולא לחשוש כל הזמן מחול מזוהם או להיעצב על העליבות של מתקן ורבע".

יעקב רובין  | צילום: אלעד גרשגורן

אם לשלושה, תושבת גבעת אולגה, מצטרפת לדברי השוטר רובין. "סבתי התגוררה ברחוב ה' באייר וכילדה בשנות ה-80 ביליתי כאן חלק ניכר מילדותי", היא אומרת. "יש לי מכאן המון זכרונות טובים והרבה רגעי צחוק. אבל נוסטלגיה לחוד ומציאות לחוד. מה שמטריד אותי, זה שהגן נראה כאילו הזמן עצר בו מלכת. אותו הגן שבו ביליתי כילדה הוא הגן הקיים גם כיום, ומשרת את ילדיי. אפילו שתי הנדנדות היחידות בגן עומדות בדיוק באותו המיקום. מסביב רק חול וחול, עשבייה גבוהה ולא גזומה, מתקן משחקים אחד מיושן. המון שטח לא מנוצל, שברובו רק עשבייה וחולות. עם קצת מחשבה היו יכולים להפוך את הגן לפנינה".

התושבת מוסיפה: "זה גם גן עם ערך נוסטלגי מסוים, כי מעבר לכביש היתה המשטרה של אולגה. אני כבר לא מדברת על איזה שילוט שמציין את העניין, אלא על השקעה מינימלית, של גינון, תחזוקה, הוספת מתקנים חדישים, משטח גומי במקום החולות המזוהמים. צריך רק לרצות. אפילו שטח חניה אפשר למצוא בטווח הגן הגדול. הבעיה היא שאולגה זה לא עין הים, אז אין כל עניין להנהגת העיר להשקיע בגן ציבורי בלב אולגה".

מעיריית חדרה נמסר: "הגן הציבורי נסרק ומנוקה מדי יום, ובנוסף עובר טיפול יסודי מקיף במועד דו-שבועי קבוע. אגפי התפעול וההנדסה של העירייה מתכננים במשותף את שדרוג הגן, כולל התקנת מתקנים חדשים, גינון, פינות ישיבה, והכשרת מקומות נוספים לחניה".