בשבוע שעבר נפרדה העיר חדרה מאחד מבניה. היזם ואיש העסקים אברהם עמרם (70), שהחיים זימנו לו מספר לא מבוטל של אתגרים, הלך בשבוע שעבר לעולמו. אחרי ששרד עינויים קשים בשבי צבאו של אחמד ג'יבריל ולאחרונה גם נלחם במחלה קשה, מצא את מותו דווקא בנפילה ממשאית.

עוד ב-mynet:
זכרונותיו של עמרם השבי: "הרגשתי שחבל שנשארתי בחיים"
אביה של בת ה-13 שהתאבדה: "היא נשברה"

נדמה שהעיר כולה התאבלה על מותו של מי שבעיני רבים, סימל את כוחה של הרוח, מי שגדל בחצר האחורית של שכונת גבעת אולגה, ובעשר אצבעותיו וכוח רצונו הצליח להקים את האימפריה המשגשגת "אברהם עמרם ובניו".

לא בכדי, המונים מתושבי העיר, ביניהם בכירי העירייה וצמרת הקהילה העסקית בחדרה והסביבה, הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון וארבעים משאיות ליוו את ארונו מנווה חיים. "אין לי ספק שחלק ניכר ממאות האנשים שפקדו את הלוויה לא הכירו אותו אישית", סיפר עמית שלו, "אבל בחרו להגיע למרות זאת, כיוון שסיפור ההצלחה שלו וצניעותו נגעו בכולם. אנשים הרגישו סוג של גאוות יחידה כזו, שאדם שעבר כל כך הרבה בחיים, לא נשבר, לא הפך ממורמר, אלא ההפך, הצליח להקים עסק מפואר ולשמור על אחדות משפחתו".



מאולגה לאימפריה
אברהם נולד בלוב ועלה לארץ עם הוריו בעלייה הגדולה של שנות החמישים. המשפחה שוכנה במעברת "אגרובנק" ולימים "שודרגה" כמנהג הימים ההם, לשיכונים באולגה ג'. כנער צעיר התפרנס עמרם מעבודות בענף הביוב. אוריאל לוין, מי שבמשך חמישים השנים האחרונות שימש מנהל החשבונות שלו, סיפר: "אני זוכר אותו כנער, עובד אצל יוסף אפריאט בתקופה בה בחדרה היו שני קבלנים בלבד. נער מאוד חרוץ, שאחר כך גם נכנס איתו לשותפות".

מסלול חייו של הנער החרוץ קיבל תפנית כשבמהלך מבצע "ליטני", נתקלה יחידתו במארב מחבלים. ארבעה חיילים נהרגו ואילו הוא נפל בשבי. במשך 11 חודשים עונה קשות על ידי אנשי אחמד ג'יבריל, מנהיג החזית העממית לשחרור פלסטין, ואף ניסה לשים קץ לחייו. בסופו של דבר שוחרר תמורת 76 מחבלים בעיסקת השבויים הראשונה שביצעה מדינת ישראל מול ארגון טרור.

הגעתו ארצה של החייל שפל המבט שודרה אז בטלוויזיה ומדינה שלמה עצרה את נשימתה. באולגה הציפה השמחה את הרחובות והמשפחה חובקה מכל עבר. מהתקופה ההיא נותר חבול. בראיון שהעניק ל"ידיעות חדרה" לפני כשנתיים, סיפר בדרכו הצנועה כי נפשו נפגעה מן התקופה ההיא. הוא תיאר סיוטים מהם סבל וצלילים שמחזירים אותו אל הגיהינום: "צליל של דלת ברזל נטרקת, עדיין מעביר בי רעד, כמו גם קרקוש מפתחות". כתוצאה מהמכות העזות שספג, שמיעתו נפגמה.

בעת ששהה בשבי, ניסה עמרם לשים קץ לחייו. "הרגשתי שחבל שנשארתי בחיים ושאני צריך לעבור את מוראות השבי, את העינויים, המכות, תנאי החיים הקשים, הגעגועים למשפחה, אי הוודאות, והידיעה שאני נמצא בידי ארגון קיצוני מאוד שיכול לעשות בי כל מה שהוא רוצה. עברתי גיהינום. טרקטורים נסעו על נשמתי", תיאר בעיניים שניכר כי ראו ימים קשים.

יש הטוענים כי החוויות הקשות שעבר בחייו עיצבו את צניעותו, זו שמעולם לא איפשרה לו לעזוב את שכונת נווה חיים ולעבור לאזורים יוקרתיים יותר.

עם שחרורו מהשבי, רכש אברהם חנות קטנה לחומרי בניין בה עשה חיל, אחריה משאית ישנה ועוד משאית, ומשם התפתחה החברה. צעד אחר צעד הפכה לחברה למוצרי בניין ועבודות עפר. באמצע שנות התשעים הוקמה החברה לבניין, והחלה בביצוע פרויקטים לבנייה פרטית. משם התפתחה לתכנונם ובנייתם של פרויקטים גדולים למגורים בחדרה והסביבה, והיא למעשה השחקן המרכזי בשכונת עין הים המתהווה במערב העיר.

ילדיו של עמרם התגייסו לחברה המשפחתית והעסק שיגשג. "לאורך כל הדרך הילדים, יורם ואלון, היו יד ימיני", סיפר בגאווה בראיון לפני שנתיים. "דרכנו לעסוק בפרויקטים של בינוי, עם כל הידע והניסיון שלנו, הייתה אך טבעית".

"הייתי צריך למות מזמן ותראי איפה אני יושב עכשיו", אמר באותו ראיון.



הרגעים האחרונים
אברהם התמודד עם קשיים רבים בחייו, מהשבי, דרך מחלת הסרטן שתקפה אותו לפני שנים אחדות ועד לאירוע לב. אולם הייתה זו דווקא תאונה פשוטה על משאית שהביאה למותו. עד ראייה סיפר כי במקום התפתחה המולה ותחושת לחץ. "אזור התעשייה היה הומה אדם ולמקום הגיעו גם שני בניו", סיפר.

בשעה 12:50 ביום רביעי שעבר, הגיעה משאית שאינה שייכת לחברה, לעסק חומרי הבניין ברחוב המתכת בחדרה. נהג המשאית שאל מי זה עמרם ושאל היכן לפרוק את המכולה שהביא. "אבא שלי שלא עושה את זה כמעט, התעקש לעלות עם הנהג למשאית כדי להראות לו איפה לפרוק את המכולה. לאחר שהורידו את המכולה, אבא חזר במשאית וכאשר רצה לרדת, מעד ונפל על הראש", סיפר הבן אלון.

לאחר שאברהם נפל ארצה, הוא הקיא ואיבד את הכרתו. למקום הוזעק צוות מד"א מרחב שרון שפי