ביום שישי האחרון קיבלה רומי גילת מגבעת אולגה תוצאה חיובית לבדיקת הריונה השני. הבשורה המשמחת הותירה אותה להמשיך לנשום לרווחה כל הדרך הביתה. גילת, 37, שהחליטה להביא בגפה ילדים לעולם ולחיות תחת ההגדרה "אם יחידנית", נראית היום מאושרת מתמיד, ואף דבקה בלנסות ולהשפיע על נשים בגילה לא להתמהמה עם ההחלטה, ולהגשים את האימהות לפני שיהיה מאוחר מדי.

עוד ב-mynet:
"הבן שלי גדל בתחושה שנטשתי אותו"
נעמה מובילה דירות: "אני חזקה לא פחות מגברים"
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

"לי היה מזל ונכנסתי לשני ההריונות בקלות, אבל יש נשים שעוברות תהליך ארוך יותר". היא מציינת. "כל פעם שההזרעה לא מצליחה האישה עוברת נפילה רגשית מאוד קשה, ולפעמים נאלצת לעבור לטיפולי הפרייה, שזה אומר; שאיבת ביציות והזרקת הורמונים - וזה תהליך ארוך וכואב מאוד. אז מי שחושבת שהיא יכולה לדחות את זה עד גיל 40 פלוס, אני מציעה לה שתתעורר. נשים פשוט לא מבינות את המשמעות של לדחות את ההחלטה הזאת".

צלילי המוזיקה
מאז שהייתה ילדה, דבקה גילת בחלום האימהות, וידעה שתעשה הכל בשביל להגשים אותו לכשתגדל. אחד הסרטים שהשפיעו עליה יותר מכל היה "צלילי המוזיקה", שהבהיר לה שפחות משישה ילדים זה פשוט לא מקובל. "מגיל צעיר זה היה ברור לי שאני אהיה אימא". היא מספרת. "אני זוכרת שראיתי בפעם הראשונה את הסרט 'צלילי המוזיקה' ורציתי להיות מריה עם שישה ילדים. אבל איכשהו זה לא קרה".

חלום האימהות שליווה את גילת במהלך השנים, דחף אותה להיכנס לתוך מערכות יחסים מתפשרות, שרק פגעו בה יותר ויותר והרחיקו אותה מיעדה. "בכל סביבה פוטנציאלית שהייתי בה בשביל להכיר בן זוג, זה פשוט לא קרה, ואין לי הסבר לזה. זה הרבה עניין של טיימינג ומזל. היו לי מערכות יחסים קצרות ומורכבות.

"מערכת היחסים הכי ארוכה שלי הייתה עם גבר גרוש עם שלושה ילדים, והוא כבר אמר לי מראש שהוא לא רוצה עוד ילדים, אבל אני בתוך תוכי קיוויתי שבסוף הוא ישנה את דעתו, ומצאתי את עצמי בקשר הזה שנתיים".

מפחי הנפש הגדולים, תחושת התסכול וחוסר האונים, שחוותה גילת בניסיון עז למצוא בן זוג, לא הצליחו להניא אותה ממטרתה. "זה מקום של סבל שאי אפשר לתאר אותו במילים. לצאת לדייטים ולא להצליח למצוא בן זוג ולחזור כל פעם הביתה שבורה ומרוסקת ולהרגיש עוד כישלון. ובעיקר להרגיש את הפחד הנוראי הזה שאני לא אהיה אימא, זה ממש חרדת מוות".

אסור לבזבז זמן
לפני שנתיים חברת ילדות של גילת, שהייתה במצבה, שיתפה אותה בהחלטתה להביא ילד לעולם על ידי תרומת זרע. גילת, שהייתה נטולת ביקורת על ההחלטה, לא חשבה לרגע שגם היא תאמץ אותה. "חברה אמרה לי שהיא החליטה ללכת על זה ולעשות ילד לבד. אני בתוך תוכי אמרתי 'אין מצב, לי זה לא יקרה, אני לא אהיה חד הורית'", היא מספרת. "אמרתי לה שאני מאוד שמחה על ההחלטה שלה, שיהיה לה בהצלחה ואני אתמוך בה".

ההחלטה שקיבלה חברתה הטובה של גילת, הניעה אותה להרים הילוך למציאת בן זוג, ולהירשם לאתרי היכרויות. "החלטתי להיכנס כל כולי לאתרי היכרויות, הייתי ממש באטרף. התחלתי לצאת בקצב מטורף לדייטים. ביקשתי גם מחברים שיכירו לי. שישה חודשים יצאתי עם אינספור גברים, וזה פשוט היה קטסטרופה".

בזמן שגילת המשיכה לחוות מפחי נפש, חברתה הטובה לא הצליחה להיכנס להיריון, וזה היווה עבורה סימן, שהגיע הזמן לגבש החלטה לגבי שאלת האימהות שלא הפסיקה לפעום בה. "עברה חצי שנה מאז שחברה שלי התחילה את תהליך ההזרעה ולא נכנסה להיריון, ואני בינתיים מצאתי את עצמי מתפשרת על מערכות יחסים שבכלל לא מתאימות לי, ואז הבנתי שאסור לי לבזבז את הזמן הזה, אני כבר לא צעירה".



בזמן שהרעיון להביא ילד לעולם על ידי תרומת זרע התגבש במוחה, החליטה גילת לשתף את הוריה בהחלטה ולשמוע את דעתם. "סיפרתי להם על חברה שלי, ואז אימא שלי אמרה שזה רעיון נהדר ודחפה אותי לעשות את זה", היא מספרת. "התלבטתי ביחד עם ההורים אם כדאי תרומה אנונימית או תרומה פתוחה; בתרומה אנונימית הילד לא יכול לדעת מי האבא בגיל 18 וזה סוג התרומות שיש בארץ. ותרומה פתוחה הילד יכול לראות תמונות של האבא ובגיל 18 ליצור איתו קשר. אבל אחרי שראיתי תוכנית דוקומנטרית על ילדים שגילו שאבא שלהם הומלס, הבנתי שזה לא משהו שהייתי רוצה לעשות לילד שלי, עדיף שהוא ואני לא נדע ובזה זה נגמר".

מהרגע בו גילת קיבלה את ההחלטה, ועד הרגע שבו נכנסה להיריון, עברו מספר שבועות בלבד. "עברתי כל מיני בדיקות, ואחרי טיפול הזרעה אחד נכנסתי להיריון", היא מחייכת. "אין קריטריונים. כל אחת שרוצה להיות אימא, יכולה לעשות את זה. רוב המעצורים של נשים שלא עושות את זה, זה בדרך כלל מעצור כלכלי. אני ידעתי שכלכלית אני יכולה לפרנס ילד, ולכן לא הייתה לי בעיה לשאת באחריות הז