רינת (שם בדוי), בת 43, אם חד הורית לשמונה ילדים מגבעת אולגה, מתפללת מדי יום להחלים ממחלת הסרטן שהתגלתה בגופה לפני מספר חודשים. המאבק הרפואי אינו מאבקה היחיד. לפני עשר שנים היא התמוטטה כלכלית והתגרשה מבעלה, ומאז היא נושאת את כל עול משק הבית על גבה. לפני כשבועיים היא התבשרה כי התגלה בגופה סרטן נוסף, ברקמות הרכות.

עוד ב-mynet:
אבא בכלא, לילדים אין מה לאכול
כך חיה משפחה בת שבע נפשות בדירת חדר וחצי
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות חדרה" בפייסבוק

"לפי מה שהרופאים אמרו לי, מדובר בסרטן קטלני שאחוז גבוה מהלוקים בו מתים על שולחן הניתוחים", מספרת רינת. "אני לא יודעת מה לעשות. יש לי שמונה ילדים ואני אם חד הורית, ההורים שלי נפטרו ואין לי משפחה. המשפחה שלי הם הילדים שלי".

רינת נישאה בגיל צעיר ובמקביל לבניית המשפחה, פתחה יחד עם בעלה עסק לרהיטים שהיה במשך שנים לאחד המובילים בעיר. "הכרתי את בעלי כשהייתי בת 15.5, התחתנו והבאנו לעולם שמונה ילדים מקסימים", היא מספרת.

"היה לנו עסק של רהיטים והיינו בין העשירים של חדרה. היה לנו מפעל, משאיות, רכבים. אולם אז העסק קרס ואני ובעלי התגרשנו. נשארתי לגדל לבד את הילדים. באותה תקופה גם אמי נפטרה והבת שלי חלתה בסוכרת נעורים".

המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה רינת לא הצליח לשבור אותה והיא החלה לעבוד באחד מבתי העסק בעיר. "מצאתי עבודה כשכירה, כי הבנתי שאין לי יותר מדי ברירות. יש לי להאכיל שמונה ילדים בבית. מי ידאג להם אם לא אני?", היא מסבירה.

מבריאות לחולי
לפני תשעה חודשים, בזמן שרינת הייתה בעבודה, היא התמוטטה על הריצפה ונלקחה באמבולנס לבית החולים. "עד לאותו הרגע הרגשתי מצוין, לא הרגשתי שום דבר מוזר", היא משחזרת.

"ואז התמוטטתי ולקחו אותי לבית החולים באמבולנס, התאשפזתי וגילו שיש לי סרטן במעי הגס. מאז עברתי כבר עשרה ניתוחים וקיבלתי טיפולי כימותרפיה. במשך שלושה חודשים לא יצאתי מבית החולים וחודש וחצי הייתי בטיפול נשימתי; עברתי מוות קליני ושבץ מוחי. אני בנס חיה היום".



מאז גילוי הסרטן עברה רינת טיפולים רבים בבתי החולים, וכשכבר נראה היה שהיא ניצחה את המחלה, הגיעה הבשורה הקשה. "לפני שבוע הלכתי לבדיקת מעקב של הסרטן וגילו שיש לי שני גושים סרטניים בווריד של הלב ובמוח", היא מספרת.

"הפגיעה ברקמות הרכות היא תוצאה של הכימותרפיה. מדובר בתגובה מאוד נדירה, שלצערי אני קיבלתי אותה. עכשיו אני צריכה להחליט אם לעלות על שולחן הניתוחים. לפי מה שהרופאים אומרים, אחוזי ההצלחה של הניתוח הם קטנים מאוד. אם יקרה לי משהו, מי יגדל את הילדים שלי?".

רינת, שהכירה לדבריה כל החיים את הצד המסייע לנזקקים, מקבלת בשנים האחרונות בעצמה סיוע מעמותת "אהבת רחמים" בחדרה. "כשהיה לי עסק פרטי עבדתי עם מחלקת הרווחה והיינו מסייעים לעולים חדשים ולנזקקים בריהוט. לצערי הרב, המצב התהפך והיום אני נאלצת לקבל סיוע. פעם בשבוע מגיע אלינו הביתה סל מזון עם מוצרים יבשים: קמח, סוכר, מעט ירקות ועוד כל מיני דברים, אבל הוא מספיק לנו ליום אחד בלבד".

המעט שרינת ומשפחתה מקבלים מעמותת "אהבת רחמים", מסייע להם להמשיך ולהתקיים ברמה הבסיסית. "אם לא היה לי אותם הייתי נאלצת לצאת החוצה ולעבוד עם כל הקושי הבריאותי שלי", היא מסבירה.

"אני מקבלת 4,400 שקל מביטוח לאומי ו- 1,100 שקל קיצבת ילדים. מעבר לכך, יש לי חובות גדולים מאז שקרס העסק. בזמן שהייתי מאושפזת, ניתקו לנו את החשמל בגלל חוב שהצטבר, הילדים שלי היו לבד בבית והם נורא נלחצו. לא שילמתי מיסים כבר שנה - אין לי איך לשלם. אני צריכה קודם לקנות תרופות ואוכל לילדים".

"לקבר אגיע יפה"
בתוך כל הכאב והכאוס, על דבר אחד רינת לא מוכנה לוותר, על המראה החיצוני שלה, עליו היא מקפידה מאוד. שיערה הצבוע, ציפורניה הבנויות ותכשיטי הזהב על גופה מעוררים לעתים שאלות אצל מי שפוגש אותה לראשונה.

"אני חולת סרטן, עברתי שבץ מוחי ואני מגדלת לבד שמונה ילדים וממשיכה להיראות טוב למרות שיש לי כרגע דקירות בכל הגוף, צלקות מהניתוחים ועליתי 25 קילו בגלל הסטירואידים", היא אומרת בנחרצות. "אני נראית טוב, לבושה יפה, מתוכשטת ויש לי גם רכב.

"הבית הזה הוא של ההורים שלי, הרכב שלי הוא מהזמן שהיה לי עסק וזה לא אומר שאם התמוטטתי כלכלית ואני חולה, אני צריכה להיראות רע. אני יודעת שהמצב גרוע, אבל אני חייבת לדאוג שלקבר אני אגיע יפה. זה מאוד חשוב לי".

רינת מדברת באופן מאוד גלוי על המחלה ועל ההשלמה עם המוות. ילדיה, שלא עוזבים אותה, נראים חרדים למצבה ונשארים לתמוך בה. "כל לילה הילדים שלי באים לישון איתי במיטה, אני יודעת שהם מאוד לחוצים ודואגים. הבת שלי שחולה בסוכרת מאוד לא מאוזנת בגלל המצב", היא מספרת.

"אני יודעת שאני