מעל 2,000 איש הגיעו ביום רביעי בלילה לבית העלמין בחדרה ללוות את תומר בוסי בדרכו האחרונה. מאז מאות חברים פוקדים מדי יום את בית משפחת האבלים בשכונת בית אליעזר, מסרבים לעכל, מתעקשים לדבר על תומר בלשון הווה, וממתינים כבר שיתקשר ובטון המרגיע שכל כך אפיין אותו, יגיד להם שהכל בסדר ושהוא תיכף חוזר. כזה הוא היה, מספרים חבריו.

עוד ב-mynet:
התקווה האחרונה של איתי הקטן: טיפול ניסיוני ותרומות
משפחה בת שבע נפשות חיה בדירת חדר וחצי
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

בבית האבלים מתקשים גם להתעלם מהטרגדיה השלישית שהכתה במחזור התלמידים. תומר היה חבר ילדות של ערן אביטן וגל וזאנה ז"ל, שנהרגו אף הם בתאונת דרכים. אך מה שמדהים הוא לראות עד כמה התגעגע תומר לחברו ערן, בימים לפני שטס ליוון. "שלושה ימים לפני שהוא עזב את הארץ, תומר הלך לבקר אצל אלי, אביו של ערן. הוא אמר לו כמה הוא מתגעגע לערן. ואז הוא נסע, ולא חזר", מספרים החברים.

כריזמה נדירה
כבר מגיל צעיר, ידע תומר בוסי, שהיה בן 28 במותו, מה יעשה כשיהיה גדול. הכריזמה הנדירה בה ניחן וכישוריו החברתיים, סייעו לו למתג את עצמו כבר בגיל 15 כיח"צן המסיבות הגדול באזור. "מדובר ביחצ"ן אדיר, שובר סטטיסטיקות", סיפר עליו עידן רובין, חברו הקרוב ושותפו לעסקים. "אם היו מבקשים ממנו להביא 20 איש למסיבה, תומר היה מביא 250 איש. אם היה מועדון שאף פעם לא הצליח להתרומם, תומר לקח את אותו מועדון על עצמו כפרויקט, ותוך שלוש שנים המועדון הזה היה נחשב להכי חזק באזור".

לפני שלוש שנים, החליט תומר לנסות את כישוריו מעבר לים. ביחד עם חברו הטוב רובין, הם הקימו עסק תיירותי בבורגס, בולגריה. "התחלתי לעבוד שם שנה קודם, והצעתי לו לבוא לעבוד איתי", מספר רובין. "ידעתי שהקסם האישי שלו יכול למנף את המקום ואכן כך היה. ברגע שהוא הגיע לבורגס, העסקים שלנו פרחו".

מעבר לעסק התיירותי בבורגס, תומר החליט להרחיב את עסקיו, פתח מסעדה כשרה של חב"ד בבורגס ובחן את האפשרות לפתוח מסעדה נוספת באי כרתים. ביום ראשון, לפני כשבוע וחצי, הוא טס ליוון כדי לקדם את עסקיו. "הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה ביום ראשון בבוקר", מספר רובין. "אכלנו ביחד ארוחת בוקר והסעתי אותו לשדה התעופה. זו הייתה אמורה להיות נסיעת עסקים קצרה, בכדי לחתום על כמה מסמכים".



לפני שעלה על הטיסה, כאמור, הגיע תומר לבקר את הוריו של ערן אביטן ז"ל, חברו הטוב מהילדות. הביקור המפתיע, והמילים שאמר לקראת פרידה, קיבלו לאחר מותו משמעות אחרת. "תומר היה הרבה בחו"ל, ולא היינו רואים אותו לעתים קרובות", מספר השבוע אלי אביטן.

"ביום שישי הוא בא במיוחד אלינו הביתה. הוא לבש מכנסיים קצרים, חולצה יפה והיה לו חיוך כובש. תומר חיבק אותנו וסיפר לנו על העסקים שלו בחו"ל. כשנפרדנו לשלום, אמרתי לו שישמור על עצמו ושתהיה לו נסיעה טובה. הוא אמר לי שהוא מתכוון לחזור לארץ. בסוף הוא אמר לי: 'אלי, אני אוהב אותך ואני מאוד מתגעגע לערן'. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא אמר לי דבר כזה.

"הם היו חברים מהגן, ילדים מדהימים". סיפר אביטן. "אני הייתי בזמנו מדריך נוער במועדונים והם היו באים איתי יחד לכדורגל. הם אהבו לשחק ביחד, להשתולל – ילדים מיוחדים שאהבו את החיים".

ההרוג השלישי
באותו לילה הייתה זו יד הגורל שהוליכה את תומר. מסיבה שאינה ברורה לאיש, בחר תומר לרכוב על אופנוע, מה שלדברי חבריו, אינו אופייני לו כלל. "בסביבות השעה חמש לפנות בוקר, הוא נפרד מחבר טוב ואמר לו 'אני הולך לישון'. החבר אמר לו קח את הרכב שלי, ותומר התעקש לקחת את האופנוע. בהמשך גם לאחר שהחבר אמר לו שאין דלק באופנוע, תומר המשיך להתעקש.



"תומר עלה על האופנוע ועשה מעשה שעד היום לא ממש מובן לאיש וספק אם יובן אי פעם. הוא עלה על האופנוע, נסע כמה עשרות מטרים וחזר לבית החבר, שוב נסע, וחזר. בדיעבד, אי אפשר להבין מה או למה הוא עשה את זה. בכל זאת אנחנו מדברים על בנאדם רציונאלי, שלא שתה ולא עשה שטויות, בטח ובטח שלא בכביש. האבסורד הוא שהוא נסע ממש לאט. באחת הפרסות שהוא עשה, האופנוע החליק. לאופנוע לא קרה כלום, אבל תומר קיבל מכה בראש ומת במקום".

במחזור של בני גילו, תומר הוא כאמור ההרוג השלישי. חבריו, ערן אביטן וגל וזאנה ז"ל, נהרגו בשנת 2004, בעת שירותם הצבאי, בתאונת דרכים. שלושת החברים, ילידי חדרה, גדלו בבית אליעזר והיו חברי ילדות. ביום שישי, שלושה ימים לפני שבוסי נהרג, הוא הגיע לבקר את הוריו של ערן וסיפר להם כמה הוא מתגעגע אליו. "בין תומר לערן היה חיבור מיוחד", מספרים החברים.

"כשתומר נהרג, ישר קיבלתי הבזקים מאותו יום נורא שערן וגל נהרגו", מספר דודו אלפסי. "אי אפשר להתעלם פתאום מהתחושה הקשה של לאבד חבר נוסף. אנחנו אף פעם