לפני כחודשיים נתקף, אברהם נדם (67) מחדרה, בכאבים עזים באזור הבטן. לאחר שהתייעץ עם אחות, נאמר לו כי עליו לפנות מייד לבית החולים "הלל יפה". נדם אכן עשה זאת, אך לטענתו, התנהלותו של בית החולים הייתה בלתי נסבלת, עד שלמרות הכאבים, הוא לא היה מסוגל להישאר בו עוד.

עוד ב-mynet:
האיבר נכרת בטעות בבית החולים
"בננו מת בגלל לידת מלקחיים רשלנית"
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות חדרה" בפייסבוק

נדם, שסובל מהתקפים כרוניים באזור הקיבה, הגיע בפעם הראשונה למיון ב"הלל יפה" בתקווה שיעזרו לו לפתור את הבעיה מן השורש. "ארבעה ימים לפני האשפוז התחלתי להרגיש לא טוב. אמנם זו בעיה כרונית, אבל ההתקף שקיבלתי בפעם האחרונה היה מוגזם.

"נכנסתי למיון והיה עומס בלתי נתפס של אנשים במחלקה", הוא מספר. "צפיפות, צעקות וחוסר ישע. למרות שעל פי הנהלים מותר להכניס מלווה אחד, נכנסו חולים עם משפחות שלמות, והעובדה שיש שומר בכניסה למיון לא מנעה מהסערה להתמשך".

במיון, לדבריו, הוא נאלץ להמתין על כיסא במשך שעות ארוכות. ההמתנה מורטת העצבים נמשכה כתשע שעות, עד אשר החליטו הרופאים לאשפזו באחת המחלקות. "ביקשו שאשב על כיסא כי לא היו מיטות, נאלצתי לחכות זמן מה עד שניגש אליי אח. לקחו לי דם ונתנו לי עירוי, וכל זה כשמסביב לא מפסיקים לצעוק", הוא מספר. "תשע שעות נאלצתי להמתין עד שקיבלתי את חוות הדעת של הרופאים, שקבעו שעליי להתאשפז".

בזמן שהמתין נדם במיון, הוא ניגש מספר פעמים לשירותים, אך לטענתו חוסר ההיגיינה במקום הקשה עליו. "השירותים היו מלוכלכים, ואפילו לא היה נייר טואלט. זה פשוט לא נתפס, שירותים בבתי החולים צריכים להיות הכי סטריליים בעולם", הוא אומר.

נדם, שרצה לחסוך מעצמו חוויות לא נעימות נוספות, ביקש שיאשפזו אותו בבניין האשפוז החדש. "בסוף החליטו לאשפז אותי במחלקה ישנה ונאלצתי לישון במסדרון", הוא מספר. "באמצע הלילה שני אחים התחילו לשים מוזיקה בטלפון הנייד שלהם, בלי להתחשב בחולים שישנים במסדרון. לא עצמתי עין עד אור הבוקר".



במשך חמשת הימים בהם היה מאושפז בבית החולים, ניסה נדם לשכנע את הרופאים לעשות לו בדיקת C.T, עליה המליץ לו רופא גסטרואנתרולוג. "הראיתי לרופאים את המלצת הרופא שלי, שאומרת שבמידה והכאבים חוזרים, עליי לעשות בדיקת C.T מאוד מוגדרת כדי לאבחן מאין מגיעים הכאבים.

"זה מתסכל שיש בעיה שהיא חוזרת, ורציתי שיטפלו בשורש הבעיה ולא רק בסימפטום. הרופאים אמרו לי שאי אפשר לעשות את הבדיקה, ושיש במחלקה מספר מוגבל של בדיקות C.T. יש סדר עדיפויות ואני לא בראשו. אמרתי להם שאני מוכן לשלם באופן פרטי על הבדיקה, והם טענו שזה לא עובד ככה".

לדברי נדם, לאחר שלא קיבל את המענה הרפואי, הוא נאלץ לשחרר את עצמו מבית החולים וללכת הביתה. "אחרי שלא קיבלתי שום מענה למצב שלי, נכנסתי לדיכאון. ניגשתי לרופא ושאלתי אותו מה קורה עם תוצאות הבדיקות שעשו לי, אבל הוא נהג כלפיי ממש בזלזול. באותו ערב החלטתי לשחרר את עצמי מבית החולים. ביקשתי מאותו רופא מכתב שחרור, והוא לא הסכים לתת לי".

נדם לדבריו פשוט הלך, וניגש לקופת החולים שם הוא מקבל המשך טיפול למצבו הבריאותי. "כרגע אני מרגיש יותר טוב", הוא מספר. "בקופת החולים העניקו לי יחס
אישי, נתנו לי להרגיש שאני חלק מהתהליך, ולמה שאני מרגיש ואומר יש חשיבות. בבית החולים לא דיברו איתי בכלל, הרגשתי כמו אסיר".

מבית החולים "הלל יפה" נמסר: "תלונותיו של נדם אינן זרות לבית החולים. כאשר פנה, מספר פעמים נענה בצורה מפורטת לאחר בדיקה דקדקנית של ההנהלה. הוסבר לו כי הזמן שעבר בין הטיפולים השונים שקיבל בחדר המיון אכן היה ארוך מהמקובל, וכי בעקבות פנייתו חודדו הנהלים בנידון.

"יש לציין שזמן ההמתנה הממוצע בחדר המיון של 'הלל יפה' עומד על כשעתיים ורבע, והוא מהנמוכים בארץ. אשפוזו במחלקה פנימית ג' נבע משיקולים רפואיים בלבד. חשוב לזכור כי 'הלל יפה' אינו בית חולים פרטי בו ניתן לבחור את המחלקה המאשפזת. יתר על כן, מחלקה פנימית ג' ידועה במקצועיותה הבלתי מתפשרת וביחסה האישי והמתחשב למטופליה. במהלך חודש מרס 2013 אחוזי התפוסה בכל המחלקות הפנימיות בבית החולים עמדו כל העת על 160-120 אחוזים, מכאן, שברור כי אשפוזו של נדם במסדרון היה תוצאה של מציאות מורכבת ולא עניין מגמתי.

"במהלך אשפוזו קיבל נדם את כל הטיפולים והבדיקות הנדרשים. בחירתו לשחרר עצמו מבית החולים עקב העומס במחלקה, הייתה בחירתו האישית וזכותו. צר לנו כי למרות ההתייחסות כבדת המשקל של הנהלת בית החולים לתלונותיו, הוא בוחר להמשיך ולהכפיש את בית החולים וצוותו. אנו מאחלים לו בריאות שלמה".