שלושה מקרי אלימות שאירעו במהלך השבועיים האחרונים בשכונת נחליאל ביל"ו בחדרה, הצליחו להצית מחדש את המחלוקת בין החרדים לחילוניים בשכונה. לדברי התושבים, אם עד כה נבנו בשכונה הוותיקה של העיר בתי מדרש, כוללים ובתי כנסת - הרי שעכשיו ההתחרדות לוקחת בעלות גם על הרחובות ומשליטה אווירה קיצונית שפוגעת ומאיימת על חופש הפרט.

עוד ב-mynet:
קרקעות לחרדים, מוסדות דת חדשים ובלי לימודי ליבה: חדרה מתחרדת
חרדי הותקף באכזריות בשל שנאת חרדים
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות חדרה" בפייסבוק

"אנחנו פונים אל המנהיגים החרדיים ומבקשים מהם שיחשבו פעמיים לפני שהם מקצינים את התופעה", אומרים בנחרצות התושבים. "אם המצב יימשך, זאת תהיה מלחמה שאין לנו ספק שאנחנו ננצח בה".

קללות בשבת
שכונת נחליאל ביל"ו, הוקמה על ידי עולי תימן בשנת 1912 ורכשה צביון מסורתי. אך במהלך העשור האחרון הוקמו בשכונה עשרות בתי כנסת, בתי מדרש וכוללים. תלמידי ישיבה, רובם לא תושבי המקום, הגיעו לשכונה ותפסו את מקומם של התושבים הוותיקים. לפני שלוש שנים הוקם ועד הפעולה, שחבריו נבחרו על ידי התושבים על מנת לייצג אותם במאבק נגד ההתחרדות. הוועד מספר כי הם צפו שהתופעה תקצין ובשבועות האחרונים, לצערם, התברר כי הם צודקים.

לפני כשבוע ספגו שתיים מתושבות השכונה קריאות גנאי על כך שנסעו בשבת. "זה קרה לפני שבוע, בערך רבע שעה לפני צאת השבת", מספרת רותם אפודי. "אחותי, שהיא בהריון, הגיעה אליי עם הרכב, יחד עם התינוקת שלה בת השנתיים. ברגע שהיא יצאה מהרכב, אנשים צעקו לעברה 'שאבעס' ו'שיקסע'. היא ניסתה להשתיק אותם ואמרה להם 'איך אתם מדברים?'. אבל שום דבר לא הרגיע אותם.

"הצעקות ברחוב נשמעו במשך דקות ארוכות, ומה שהכי הרגיז אותי הוא שהשכנים החרדיים שלנו עמדו ולא הגיבו. עד היום חיינו בדו קיום ויחסי שכנות מאוד טובים, ואחרי המקרה הזה הכל השתנה".



אפודי ואחותה סיון משעלי, גדלו בשכונה והיו עדות להתחרדותה במהלך השנים. עד כה, השתדלו האחיות לכבד את שכניהן החרדיים, אך המקרה שאירע להן הצליח לזעזע אותן ולשנות את הגישה. "למרות שאנחנו חילוניות, אנחנו לא הולכות בלבוש פרובוקטיבי ולא עושות פה מסיבות בשבת ובטח שלא 'על האש'. גם כשאנחנו נוסעות ברכב, אנחנו לא שמות מוזיקה, כי אנחנו לא מאמינות בפרובוקציה", הן אומרות.

"אבל הרחוב שאחותי נסעה בו הוא רחוב שנוסעים בו בשבת, ואין להם זכות לקחת בעלות על הכביש שלנו. אנחנו אנשים חילוניים ונמשיך לנסוע בשבת ואנחנו בטח לא נהיה מוכנות לספוג קללות בכניסה לבית שלי. המקרה הזה זיעזע אותנו. אנחנו רוצים להציב איזשהו גבול שזה לא מקובל. אם אני אצטרך לחשוש להיכנס לבית שלי - אז זאת תהיה מלחמה".

גם יונתן ירימי (36), תושב השכונה, מספר כי נאלץ לחוות בפעם השנייה חוויה משפילה, הפעם דווקא ביום הזיכרון האחרון. "אני בחור דתי לאומי וחונכתי על ערכים וכבוד לזולת", הוא מעיד על עצמו. "הפעם הראשונה שבה נתקלתי בתגובה אלימה מצד תושבים חרדיים בשכונה, קרתה לפני שנתיים בערב יום הזיכרון. חזרתי עם המשאית שלי מהעבודה וראיתי שלט ענק מתנוסס ברחוב 'אוי לכם מיום הדין, אוי לכם מיום התוכחה'. עצרתי את המשאית והורדתי את השלט. באותו רגע יצאה אליי חבורה של חרדים, שהתחילו לנער את המשאית ולקרוא לעברי בקריאות גנאי".

בדיוק שנתיים עברו מאז אותו מקרה, ובערב יום הזיכרון השנה נאלץ ירימי לעבור חוויה דומה. "כל שנה אני תולה דגלים במרפסת", הוא מספר. "השנה, כשתליתי את הדגלים, תליתי שישה דגלים גם על המשאית שלי. בבוקר, כשקמתי, הגעתי למשאית וראיתי שכל הדגלים שבורים, אין דגלים, נשארו רק מקלות שבורים לחצי. אני לא מבין איך מעשים כאלה יכולים להתקבל על הדעת. מדובר פה בהתנהגות אנטי ציונות שצומחת אצלנו בשכונה".

ירימי, שחש נסער מהאירוע, לא מצליח להתאושש. החינוך לשנאה מטריד את מנוחתו, ועל אף אהבתו לשכונה, הוא שוקל לעזוב. "אשתי רוצה לעזוב כבר", הוא מספר. "הבת שלי בת שש, מתלבשת צנוע, אבל עדיין כשהלכה לשחק עם אחת השכנות החרדיות, הבת של השכנה אמרה לה שהיא לא מספיק צנועה. צעקתי לבת שלי שתיכנס מיד הביתה. מחנכים אותם לשנוא אותנו".

מטח תפוזים
אירוע נוסף שקרה בשבת, לו היו עדים תושבים רבים, הצליח לקומם לא מעט מהם. תושבת המקום שנסעה ברכבה, נאלצה לספוג מטח של תפוזים לעברה. "מדובר בבחורה צעירה שנסעה עם הרכב שלה בשבת", סיפרו עדי ראייה. "נערים חרדיים שעברו בכביש זרקו עליה תפוזים. היא עצרה את הרכב ובאה לדווח להורים של הנערים על מה שקרה. התגובה 'הבוגרת' של האב הייתה 'בפעם הבאה אל תזרוק תפוזים, תזרוק אבנים".

המקרים שאירעו לאחרונה מוסיפים לאווירה הקשה שברחובות מדי יום ביומו. אם עד כה התושבים ספגו ושתקו, עתה הם מוכנים לצאת למאבק. "לא