החברה הישראלית עשירה בסטריאוטיפים ודעות קדומות, רבים מהם נוגעים לבעלי מוגבלויות. אך רבים לא יודעים כי אוכלוסיית המגמגמים בארץ, המונה כ-80 אלף איש, סובלת מקשיים רבים.

מעטים בעצם יודעים כי מדובר בתופעה מולדת וגנטית שאינה בהכרח מעידה על יכולתיו של אותו לקוי דיבור. רועי ריקלין מחדרה, בעל חברה פרטית לייעוץ מינהלי ושיווקי עבור חברות וארגונים, מתנדב כבר שנים עבור עמותת אמב"י - ארגון מגמגמים בישראל, וכן, גם לקוי דיבור, מבקש שתחשבו שנית. לרגל יום המעשים הטובים שיחול בשבוע הבא, מאפשר ריקלין הזדמנות להציץ לעולמו.

עוד ב-mynet:
"כך הפכתי לגולשת בכיסא גלגלים הראשונה בישראל"
התשובה הישראלית לאיום האיראני: בני נוער גיימרים
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות חדרה" בפייסבוק

מודל לחיקוי
ריקלין (38) נשוי ואב ל-3, גדל בירושלים ומתגורר בחדרה מזה ארבע שנים. הוא בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני במינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בתור סטודנט, היה ריקלין פעיל מאוד ואף שימש כמנכ"ל אגודת הסטודנטים באוניברסיטה. לאחר מכן הקים ריקלין חברה פרטית לייעוץ ניהולי ושיווקי של ארגונים ללא כוונות רווח.

ריקלין הוא בעל לקות דיבור, אך מנהל שיחה כמעט באופן שוטף. הוא מייעץ גם לארגון אמב"י, שירות אותו הוא נותן בהתנדבות מלאה.

כ-80 אלף מגמגמים חיים בישראל ומהווים אחוז מהאוכלוסייה. בישראל קיים רק ארגון יציב אחד, אמב"י, שתפקידו לסייע להם. באמב"י מקיימים פעילויות שונות בכל השנה ובאזורים שונים בארץ. הקבוצות של אמב"י שנפגשות ברחבי הארץ עובדות על תרגול של דיבור נכון, העצמה הדדית, התנסות בדיבור מול קהל זר, שיתוף חוויות, המלצות לטיפול וכדומה.



לא מוותר
ריקלין, קצין במילואים ביחידה קרבית, נושא את הליקוי מילדות. "כשיש לך לקות, יש קשיים שיוצרים עבורך שתי אפשרויות. האחת היא לוותר ולהגיד אני לא יכול, והשנייה היא להתאמץ יותר כדי להצליח. אני בחרתי בדרך השנייה, והקשיים הם רבים.

"על מגמגמים נוצרות סטיגמות רבות, אחת מהן היא שהגמגום הוא תוצר של חוסר ביטחון עצמי. כל החיים חיפשתי דרכים להוכיח שזה לא נכון. במבדקים לקצונה ישבתי מול האדם שבחן אותי, וראיתי שהוא התפתל בכיסא ולבסוף רשם בדף חוסר ביטחון עצמי. התעקשתי, ניגשתי שוב למבדקים והצלחתי לעבור אותם".

כבר בגיל צעיר, הפנים ריקלין את לקות הדיבור שלו והבין שכדי להצליח, יהיה עליו להילחם חזק יותר מאדם רגיל. "כדי להצליח אתה קודם כל צריך להיות טוב, אבל כשיש לך לקות דיבור, זה אומר להיות טוב איפה שאתה חלש. כשהייתי נער, היו בחירות למועצת תלמידים וראיתי בזה אתגר. דווקא שם, במקום הקשה, התעקשתי ללכת ולהצליח. עברתי בין הכיתות ועשיתי את זה. רציתי להצליח דווקא במקומות שאף אחד לא יצפה ממני להצליח.

איך החברה מקבלת את המגמגמים?
"אני יחסית מגמגם קל וזורם בדיבור, אבל אני יש כאלה שקשה להם מאוד להוציא מילה מהפה וזה כמובן משפיע על הכול. למרות זאת, יש שינוי בתפיסה של החברה כלפי השונה, יש התבגרות מסוימת. בבית ספר צוחקים עליך, אבל בצבא כבר יש בשלות להתמודד עם הליקוי שלך".

מתוך המטען האישי אותו הוא נושא כל חייו, מנסה ריקלין לעזור לאחרים הסובלים מאותה הלקות. "התחום שבחרתי בחיים, העבודה עם המגזר השלישי, מעניין
אותי. בסוף לכל אחד יש נקודה שכואבת לו, ואם אני יכול לעזור, אז זה מעולה. כשאתה עוזר לארגון שיש לו מטרה טובה להיות טוב יותר, להתייעל, זה תורם לכולנו כחברה".

לריקלין יש גם מסר להעביר לציבור הרחב. "כשאתם פוגשים באדם לקוי דיבור, אל תתייגו אותו מיד בסטריאוטיפים המוכרים. לקות בדיבור לא מעידה על שום פגם אחר להוציא הלקות עצמה. היא לא מעידה על חוסר ביטחון עצמי או על אי יכולת להתמודד עם מצבים מסוימים.

"לקות היא לא מילה גסה והיא לא מעידה על אינטליגנציה של נושא הלקות. יש כאלה שמרכיבים משקפיים ויש כאלה שלא, ויש כאלה שמדברים מהר ויש כאלה שפחות. תשפטו אדם באשר הוא".