גילי וסיוון (השמות בדויים) דומים להפליא. אפילו במבט חטוף, יכול כל אחד להבין שמדובר באב ובתו. אבל במשרד הפנים, משום מה, לא בטוחים בכך. יום בהיר אחד, ללא כל סיבה הגיונית, נראית לעין, החיים של השניים הפכו לסיוט.

לאחר שחרורו מהצבא החליט גילי, תושב יישוב קטן סמוך לחדרה, לנסות את מזלו באירופה. הוא טייל קצת, השתקע בבלגיה ונשאר לחיות שם 15 שנים. לימים הוא פגש בחורה בלגית, שאינה יהודייה ולשניים נולדה בת. בשנת 2,000 נפרדו דרכיהם והוסכם על שניהם כי הבת, סיוון, תחיה עם האב בישראל ובחופשות תיסע לבקר את האם.

גילי חזר לארץ עם בתו, אז בת ארבע, ובמשרד הפנים העניקו לילדה מעמד של תושבת ארעית, לפחות עד שגילי ימציא להם את המסמכים שמוכיחים כי הוא אבי הילדה.

האב לא התעצל ואת תעודת הלידה של הבת הוא הגיש לנוטריון מוכר שמקובל על בית המשפט בארץ, וזה תרגם את תעודת הלידה הבלגית לעברית והסביר את משמעותה. בתעודת הלידה כתוב שחור על גבי לבן שגילי הכיר בילדה בהסכמת האם והיא
בתו החוקית. את המסמך הוא הגיש למשרד הפנים.

בינתיים עברו עשר שנים. סיוון, היום בת 14, תלמידת כיתה ט', גדלה ונהנתה מכל הזכויות שמגיעות לתושבת מדינת ישראל. אלא שלפני כחצי שנה, ביום בהיר אחד, התהפכה הקערה על פיה. גילי קיבל מכתב ממשרד הפנים בו הוא מתבקש לסור למשרדיהם ולהסדיר, לא פחות ולא יותר, את נושא אבהותו.

"במכתב שקיבלתי ממשרד הפנים נאמר לי שישנו פרק זמן מסוים להסדיר את כל נושא האבהות, אחרת שוללים מסיוון את המעמד שלה בארץ", מספר גילי. "הגעתי מהר למשרד הפנים, הצגתי בפניהם את כל החומר שהצגתי עוד אז, לפני עשר שנים. הם בדקו אותו ואמרו: 'רגע, יש עוד דבר אחד שעליך לעשות, אתה צריך לבצע בדיקת אבהות'".

"בהתחלה לא הבנתי במה מדובר. רק לאחר מכן גיליתי שבדיקת אבהות זו פרוצדורה לא פשוטה שעולה כ-6,000 שקלים. אני אב חד-הורי שמתקיים בדוחק, והיה לי ברור שאני לא מסוגל לעמוד בזה. מעבר לזה, לא הבנתי למה אני צריך פתאום לעשות את הבדיקה הזו".

לדברי גילי, במשרד הפנים הואילו בטובם לתת לו ארכה של 90 יום בטרם ישללו מבתו את מעמדה. "במהלך הזמן הזה התחלתי תהליך של קבלת עורך דין מהסנגוריה הציבורית, לאחר שנאמר לי שבסופו של תהליך אני אוכל לעשות את הבדיקה חינם, מטעם המדינה", הוא מספר.

ישראל ביתנו
הפרוצדורה המסורבלת והמייגעת התארכה מעבר לשלושת החודשים (לטענת גילי הוא עדיין לא קיבל עורך דין מטעם המדינה) ובתומם, כבר שלושה חודשים, מסתובבת סיוון כשהיא משוללת מעמד של תושבת המדינה. נכון להיום היא מוגדרת כתיירת במדינה. ב-1 בספטמבר, כשכל חבריה צעדו לבית הספר, סיוון, נאלצה לשבת בביתה רק בגלל סבך ביורוקרטי.

"אני יהודי, אזרח מדינת ישראל, שירתתי בצבא והבת שלי מסתובבת בארץ ללא כל מעמד. נשללו כל הזכויות שלה. הדבר הכי נורא זה שלקחו לה את ביטוח הבריאות. מה יקרה אם היא תהיה חולה? איך אני אדאג לה? מה אעשה?", תוהה גילי.

"נמאס לי להילחם בבירוקרטיה הזאת. אין לי כוחות נפשיים ואין לי יכולות כלכליות להילחם מול המנגנון המפלצתי הזה. אני בורג קטן. הבת שלי לא קיימת מבחינת המדינה".

סיוון יושבת בשקט ומשפילה את מבטה. כשהאב עוצר לרגע ומלמל ללא הרף שכל הסיפור הזה הוא טירוף אחד גדול, היא פוצה לפתע את פיה ואומרת: "אני לא מרגישה טוב עם המצב הזה. אפילו החברים שלי לא יודעים מה עובר עלינו בבית ואני גם לא אספר להם, אני מתביישת. אני מרגישה קצת כמו גנבת בלילה, כאילו אני עושה משהו לא בסדר".

מרשות האוכלוסין במשרד הפנים נמסר: "בחודש אוגוסט 2010 ביקש גילי, הרשום כרווק, לרשום את בתו שנולדה בחו"ל לאזרחית זרה מבלגיה שאינה נשואה לו. אי לכך, בהתאם לנוהל, התבקש גילי להציג פסק דין מבית משפט בישראל המוכיח אבהותו. לכשיציג אותו ניתן יהיה לרשום את הילדה כאזרחית ישראלית. במקרה הזה תעודת לידה אינה מספקת להוכחת אבהות".