במשך למעלה מ-20 שנה, ללא אישור ובניגוד לחוק, משליכה חברת "מפעלי נייר חדרה" פסולת מתהליך ייצור הנייר בשטחים חקלאיים פתוחים באזור צפון חדרה, ללא אמצעים למניעת זיהום אוויר, קרקע ומקורות מים.

התוצאה, נכון להיום, היא הר מפלצתי שגדל ותפח ומכיל כמאה אלף טונות של בוצה, המשתרעים על פני שטח של כ-30 דונם ומהווים מקור למפגע נופי, זיהום אוויר וזיהום מים בתשטיפים, שמחלחלים לקרקע ולמי תהום וזורמים לנחל חדרה.

באיחור של עשרים שנה, התעוררו הגופים הציבוריים ובתחילת החודש העביר המשרד להגנת הסביבה לחברה, צו לפינוי הפסולת לאתרים מורשים.

המשרד מצווה מעתה על החברה להימנע מכל השלכה נוספת של פסולת תעשייתית ומורה להם להתחיל בפינוי הפסולת החל מהחודש (יוני 2010), כך שבכל חודש תסלק החברה אל יעד
מאושר לא פחות מ-10 אלף טונות בוצה.

אם החברה תיישם את הוראת הצו, בעוד עשרה חודשים, במרס 2011, ייעלם המפגע הנופי ומפגע זיהום האוויר, אבל כלל לא ברור האם ייעלמו הנזקים שכבר נגרמו לקרקע ולמי התהום במשך עשרות השנים.

חברת "נייר חדרה" נוסדה בשנת 1951 ומשווקת מוצרים הכוללים סוגי נייר שונים, אריזות קרטון ומוצרי נייר חד-פעמיים. תחום פעילות מרכזי בקבוצה עוסק במיחזור נייר, קרטון ופלסטיק והיא מפעל המיחזור הגדול בישראל.

עד שנות התשעים הפסולת של המפעל הייתה מוזרמת לנחל חדרה וגרמה לזיהום קשה במי הנחל. מהמפעל זרמו אל הנחל ויובליו שפכים, והוא הפך לתעלת ביוב.

לאחר מאבקים משפטיים הכניס המפעל מערכת טיהור שפכים, אולם נוצרה בעייה חדשה - פסולת בוצה - תוצר לוואי של תהליכי ייצור הנייר, מאותה תאית שהייתה מגיעה פעם לנחל.

כדי להתמודד עם הבוצה שכרה הקבוצה שטח חקלאי בבעלות פרטית, בין פסי הרכבת ונחל חדרה לבין שכונת נחליאל, לשם היא החלה להעביר את הפסולת.

בזמנה, הקבוצה שיווקה חלק מהפסולת כריפוד לרפתות בארץ, אלא שבשנים האחרונות השוק הזה הלך והצטמצם וערימת הפסולת בשטח החקלאי הלכה וגדלה למימדים מפלצתיים.

בשנים האחרונות התקיימו לא מעטו דיונים בין החברה לבין איגוד ערים לאיכות סביבה שרון-כרמל ועיריית חדרה באשר לפתרונות אפשריים לטיפול בבוצה.

אחת ההצעות שעמדה על הפרק הייתה הפיכת הפסולת לסוללה אקוסטית של 2.5 קילומטר, שתשמש כחיץ בין פסי הרכבת לשכונות הצפוניות, אך זה לא יצא אל הפועל.

"היום מדובר בכמות אדירה של פסולת ואנחנו דורשים שיסלקו אותה". אומר יו"ר האיגוד, אילן שדה. "אי אפשר לשים ערימה של פסולת על שטח חקלאי ובמשך שנים רבות להגדיל אותה עוד ועוד בלי הגבלה".

מנכ"ל האיגוד, ירוחם לקריץ, מזהיר מפני הסכנות ואומר, שלא כדאי להתקרב לבוצה. "מהפסולת הזו יש ריח של כימיקלים. זה רטוב ומתפתחים על זה כל מיני בקטריות. זה לא הדבר הכי טוב".

מי שהרים את הכפפה והחליט לשים סוף למפגע הוא הממונה על מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה, שלמה כץ. לפני שנה הוא נכנס לתפקיד ומהרגע שנחשף לבעיית הבוצה הוא היה נחוש בדעתו לפעול באופן מיידי לחיסולה.

כאמור, בתחילת החודש העביר כץ למנכ"ל חברת "מפעלי נייר חדרה", עופר בלוך, צו המורה על ניקוי הפסולת המושלכת ממזרח למפעל.

כץ, איזה נזק נגרם לסביבה אחרי כל השנים האלה?

"לפי הבדיקות שאנחנו ערכנו, לא מדובר בבוצה רעילה. יחד עם זאת מדובר בפסולת, בכמות אדירה של פסולת ואי אפשר להניח אותה איפה שרוצים. עיקר הבעיה של הבוצה היא מפגע נופי ומפגע זיהום אוויר באבק".

מי היה צריך לתת את הדין על המפגע הזה?

"מי שהיה צריך לדאוג לעניין זה בראש ובראשונה החברה, 'נייר חדרה'. יש חוקים ברורים והם היו צריכים לפעול לפיהם. הכי קל לבוא ולהטיח האשמות בגופים הציבוריים, אבל מי שמייצר את החומרים צריך לטפל בו".

מעיריית חדרה נמסר: "מאחר שמאז המפעל לא פינה את הבוצה, לא הגיש את התוכנית הרב שנתית כנדרש וגם לא הגיע להסכמות לגבי הפתרונות, פנה איגוד ערים להגנת הסביבה בהנחיית העירייה להוציא צו פינוי ולהביא לסיום הנושא".

ממפעלי "נייר חדרה" נמסר: "החומר אוחסן וטופל במקום באישור הרשויות ואינו גורם כל מפגע. לאחרונה סוכם על פינוי בשלבים של החומר בסיוע ותיאום איגוד ערים חדרה, המשרד להגנת הסביבה ועיריית חדרה".