כבוד המת הוא ערך נעלה בתפיסת עולמו של אלכסנדר גרוס (55), מחדרה. לפני כחצי שנה החליט גרוס לחפש את מקום קבורתה של גיסתו, אחות אשתו, שנפטרה בארץ לפני חמישים וחמש שנים, כשהייתה רק בת שנה וחצי, ונקברה בבית העלמין בירושלים.

מאז נפטרה אסתר פחה, איש מבני המשפחה לא עלה לקברה וגרוס החל בחיפושיו, כשהוא מצויד באמונה שהנה ייעשה צדק עם המנוחה. אלא שלאחר חיפושים קדחתניים בכל רחבי בית העלמין, "הר המנוחות", התחוור לגרוס כי מספר החלקה אותה קיבל מהחברה קדישא "קהילת ירושלים", לאחר שנתן את פרטיה של המנוחה, כלל אינו קיים.

המום ומבולבל פנה גרוס שוב לחברה קדישא וזו התעקשה ושלחה לו בדיוק את אותו מיקום של קבורת המנוחה, שלטענתו, לא קיים אפילו במפה שמוצבת בכניסה לבית העלמין.
השבוע התוודה מזכיר "קהילת ירושלים" כי מיקום הקבר שקיבל גרוס אינו נכון: "באותם שנים לא הקפידו לרשום את את מקום קבורתם של תינוקות והיום אין דרך לאתרם".

כבר חצי שנה שגרוס במסע חיפושים. "דיברתי עם חותנתי ושכנעתי אותה ללכת עם המשפחה לקבר של הבת אסתר. ידעתי שבמשך עשרות שנים הם לא היו שם וסיכמנו שאברר איפה בדיוק נמצא הקבר", משחזר גרוס.

"בחברה קדישא בירושלים אמרו שהיא אכן רשומה אצלם ונתנו לי את המיקום המדויק. הייתי מאושר. התקשרתי בשמחה לחותנתי ואמרתי לה 'מצאתי את הקבר של הבת שלך'. אשתי ואני הגענו לבית העלמין בבוקר, הרבה לפני בני המשפחה, מלאי אמביציה ותקוות והיינו בטוחים שמיד נמצא את הקבר. הסתובבנו ארבע שעות ולא מצאנו כלום".

בשלב מסוים נציג של חברה קדישא ניסה לסייע והצטרף אליהם לחיפוש, אבל הקבר לא נמצא. "הנציג התקשר למשרדי החברה קדישא ודיבר איתם בנוכחותי. הוא אמר להם שנתנו לי מיקום של חלקה שלא קיימת, והבחור מהצד השני של הטלפון אמר לו שזה נכון, ובאמת אין חלקה כזאת. באותו רגע נשברתי", הוא מספר. "לקחתי את הסיפור הזה מאוד קשה. לא נתפס לי שאני לא מצליח למצוא קבר במדינת ישראל", אומר גרוס.

בני המשפחה שהגיעו למקום נאלצו לשוב כלעומת שבאו. הקבר לא נמצא אבל גרוס החליט שהוא אינו מוותר. "שלחתי מכתבים לכל מי שיש לו נגיעה לדבר - לרב הראשי האשכנזי, הספרדי, לשר הדתות, האחראי על בתי העלמין. אף אחד מהם לא ענה לי. אף אחד לא טרח לתת לי תשובה", מספר גרוס.

"שלחתי מכתב גם לאותה חברה קדישא וחשבתי שאולי הפעם הם ישלחו לי מיקום חדש, חלקה חדשה, אבל קיבלתי מהם תשובה ובה בדיוק אותם הפרטים שכבר קיבלתי. אותו גוש, אותה חלקה, בדיוק אותו קבר שאי אפשר למצוא. עוד יותר התרגזתי. עליתי לקבר וצילמתי כל מה שיכולתי".

מזכיר חברה קדישא "קהילת ירושלים", משה שמעון, מסר: "באותם שנים לא הקפידו לרשום את מקום הקבורה של תינוקות. לא התייחסו אליהם כנפטרים מן המניין ולכן אין דרך למצוא את מקום קבורתם של תינוקות מאותן שנים. יכול להיות שגם החליפו את השם של הגוש, של החלקה. האנשים שעשו את זה אז לא חיים היום, אז אין למי לבוא בתלונות".

ממשרד הדתות נמסר: "נשלחה תשובה סופית לפונה ממנה עולה, כי החברה קדישא עשתה כל שלאל ידה על מנת לאתר את חלקת הקבר, אולם מעולם לא הוקמה מצבה על קברה של המנוחה ולא סומן מקום הקבורה".