סוף טוב, הכל טוב. בפעם הראשונה, מאז שחזרו אליו ילדיו, מדבר רוברטו, 49, (השמות בידיעה בדויים – השמות המלאים שמורים במערכת), בפרשת חטיפת ילדו, אדם בן ה-8, לכאורה, על ידי אימו מצרפת לישראל.

"אף פעם לא חשבתי להרים ידיים", הוא אומר. "אני אוהב את אדם אהבת נפש. לוותר עליו זה היה כמו לוותר על עצמי".

תחילת הקשר בין רוברטו (35) ללאה (32), תושבת אזור חדרה, החל דווקא כסיפור אהבה פריזאי. הם נפגשו בשנת 2001 בפסטיבל סרטים בפריז. בשנת 2002
חזרו השניים לישראל ונולד בנם הבכור.

בינתיים הספיקו השניים להינשא נישואים אזרחיים בקפריסין ובתום שלוש שנים בהם חיה כאן המשפחה הם עזבו את ישראל לצרפת. ב-2008 נכנסה לאה שוב להריון וביקשה להוליד גם את הבן השני בישראל.

חודשיים לפני הלידה המשוערת חזרה לאה יחד עם בנם הבכור ארצה. התכנון היה שרוברטו יצטרף אליהם כעבור חודש ללידה, ואז יחזרו לצרפת.

לטענת רוברטו כאשר הוא הגיע לישראל חיכתה לו בכניסה לבית אמא של לאה מלווה בעורכת דין. לרוברטו הובהר שאסור לו להתקרב לאשתו ולבנו.

"אשתי סיפרה שאני אב מתעלל", נזכר רוברטו בכאב. "באותו רגע הרגשתי איך כל עולמי נחרב עליי. חשבתי שאני מת. רעדתי בכל הגוף ופשוט נשברתי. לא הפסקתי לבכות שבעה ימים ולילות. לא היה לי מושג למה היא עשתה לי דבר כזה".

"במהלך השבוע הנוראי הזה, אמא שלי התקשרה לכל מי שיכלה בצרפת כדי שיעזור לי. היא הגיע לממשלה, לשר החוץ, לשגריר הצרפתי בישראל וגם סידרה לי עורך דין מהארץ".

רוברטו ניהל מאבק משפטי על ילדיו, שאת פרטיו אסור לחשוף על פי חוק. באחת הפעמים בה הגיע לראות את בנו, גילה רוברטו שלאה חזרה בתשובה ושינתה את מראהו ואת שמו של אדם.
רוברטו השבוע. "הכאב לא עזב אותי". צילום: נמרוד גליקמן

עם פסיקת בית המשפט בעיניינו, לא התייצבו לאה ובנה לדיון. עורכת דינה טענה אז שהיא חולה. מאז, עקבותיה ועקבותיהם של שני הילדים נעלמו.

"יצרתי קשר עם הורים בכל העולם שהיו במצב דומה לשלי. הרבה מאוד אנשים טובים בצרפת עטפו אותי באהבה ועזרו לי. הפעלתי את הממשלה בצרפת וגם את זו בישראל", אומר רוברטו.

"כתבתי מכתב לנשיא סרקוזי והוא הבטיח לעזור לי והעביר את הטיפול בי לשרים שונים בממשלה. במקביל העלתי לאוויר אתר אינטרנט שגולל את סיפור החטיפה, לכאורה. התקשורת בצרפת עשתה עליי סרט דוקומנטרי שיצר כלפיי אהדה אדירה".

"לא באמת חייתי באותה תקופה. הכאב לא עזב אותי. לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר, לא יכולתי להתרכז בכלום, התעסקתי בזה 24 שעות. הדבר היחיד שנתן לי כוח הוא הידיעה שיום אחד אני אמצא אותם".

כשנמצאו הילדים לפני שבועיים באזור הצפון, עלה רוברטו תוך שעתיים לטיסה לישראל מלווה בתקשורת צרפתית. "המפגש עם הילדים היה קשה וטעון. באותו זמן הם שהו אצל משפחה אומנת. בצהריים הגעתי לבית עם עובדת סוציאלית ובעלת הבית לא רצתה לתת לנו להיכנס".

מסתבר, שאמה של לאה הגיעה למקום, ומשלא נענתה לבקשה לעזוב, הוזמנו שוטרים שהרחיקו אותה מהמקום.

"נכנסתי אל הבית ואדם לא רצה לדבר איתי. הוא היה מפוחד והייתי צריך להרגיע אותו. בליווי שוטרים הצלחנו להוציא את הילדים מהבית ולברוח משם".

לטענת האב אדם סיפר לו שהם חיו בעיר בצפון הארץ, שם הוא למד תורה בקרוואן קטן. "על פי מה שסיפר לי אדם, מסתבר ששלוש פעמים הוא הלך לאיבוד ביערות באזור וכל פעם המשטרה איתרה אותו והחזירה אותו לאמו. אותה משטרה שבעצם הייתה אמורה לחפש אותו", טוען רוברטו.

כעת ממתין רוברטו להחלטת בית המשפט בעניין בנו הקטן. הואיל והבן נולד וחי בישראל לא ניתן לטעון כי הוא נחטף. כעת מבקש האב לאפשר לו חוקית להביא את הפעוט יחד עם הבן הגדול לצרפת.

את תגובתה של לאה לא ניתן היה להשיג.