הסדר הפשרה אליו הגיעו הוריו של ולנטין גורשצ'רוק, בן 21 מחדרה, לפני כשבוע וחצי, לא בדיוק מנחם אותם. 550 אלף שקלים הם קיבלו, אבל הכסף לא יחזיר להם את בנם.

גרושצ'רוק אושפז בינואר 2005 במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים "הלל יפה" בעיר לאחר שניסה לשים קץ לחייו, נמלט, והצליח לדאבונם של ההורים, לממש את רצונו.

בעת האשפוז ביקשה אמו להישאר לישון עימו במטרה לשמור עליו שחלילה לא ינסה שוב לפגוע בעצמו אולם, לטענתה, האחיות במחלקה האיצו בה ללכת הביתה. לדבריה, הן הסבירו לה שהוא יקבל כדור הרגעה,
הבטיחו ש"תהיה עליו השגחה והכל יהיה בסדר".

לטענת בני משפחתו, מצבו הנפשי של גורשצ'רוק הידרדר לאחר שחזה בשני אנשים שהתאבדו בתלייה. המקרה הראשון אירע כשנה לפני אירוע ההתאבדות שלו, כאשר עבד בגינון, ובאחד הימים הבחין באדם תלוי על עץ. מספר חודשים לאחר מכן היה זה מעסיקו שתלה את עצמו וגורשצ'רוק מצא גם אותו.

האירועים הטראומתיים האלה, טוענת המשפחה, עירערו את גורשצ'רוק והוא לא הצליח לחזור לתפקוד מלא. הוא הפסיק לעבוד, התנתק מחבריו ואת רוב הזמן בילה בשכיבה במיטתו בבית בחוסר מעש.

בשבוע שקדם למעשה ההתאבדות, מצבו החמיר מאוד. הוא כמעט ולא אכל, סבל מהפרעות שינה קשות, פחד לצאת מהבית, סיפר להוריו שרוצים להרוג אותו והתחיל לשוחח עם מכשיר הטלוויזיה, כאילו מדובר בבשר ודם.

באחד הימים, הוא תלה טבעת חנק עשויה מסדין על משקוף דלת חדרו ודיבר שוב על הרצון לתלות את עצמו. בני המשפחה, שלא ידעו כיצד לעצור את הידרדרות מצבו הנפשי, החליטו לקחת אותו לחדר מיון בבית החולים על מנת להתייעץ כיצד יש לנהוג בעניין.

"היום שלי נגמר"
"יום לפני שאישפזנו אותו, בשעות הלילה, קרא לי ולנטין לחדרו. הוא עמד ליד הטבעת שתלה על המשקוף, אז אני דחפתי אותו אל המיטה והורדתי את הסדין מהדלת", מספרת אמו של גורשצ'רוק, יליזבטה גבריאלוב. "הוא אמר לי 'אמא, היום שלי נגמר', ואני אמרתי לו 'בן שלי, הכל יהיה בסדר, אני אקח אותך לבית חולים והרופאים ירפאו אותך'".

למחרת הגיעו האם ובנה לבית החולים. הפסיכיאטר הורה לאשפזו במחלקה הפסיכיאטרית הפתוחה במקום. "סיפרתי להם שוולנטין מתנהג באופן לא שפוי, מוריד את הבגדים, עושה דברים מוזרים, והדגשתי בפניהם שהוא ניסה להתאבד בבית", היא אומרת.

יליזבטה גבריאלוב ובעלה. חלו אחרי האירוע. צילום: נמרוד גליקמן

"אחר כך הגיעו למקום שני חברים של ולנטין וגם הם סיפרו לרופא על מצבו הקשה", מציינת האם. "בשעות הערב, שני החברים ובעלי עזבו. האחיות נתנו לוולנטין כדור הרגעה, והתחילו להגיד לי שאני צריכה ללכת ושאין לי מה לדאוג", משחזרת יליזבטה.

"לא הלכתי, למרות שהם ביקשו. בשלב מסוים ולנטין נרדם והצוות הרפואי ממש ניסה לסלק אותי משם, על אף שהפצרתי בפניהם שאני רוצה להישאר ולישון איתו. בסוף הלכתי רק אחרי שהייתי בטוחה שהבהרתי להם את חשיבות ההשגחה עליו", היא מוסיפה.

למחרת בבוקר, שבה האם למחלקה, אולם בנה כבר לא היה שם. אחת המטופלות סיפרה לאם, כי ראתה אותו יוצא לפנות בוקר מהמחלקה, ומאז הוא לא שב. האם ציפתה לקבל תשובות מהצוות הרפואי שיום קודם האיץ בה לעזוב את המקום, בטענה שישגיחו על בנה, אך הם נותרו חסרי אונים לנוכח היעלמותו.

"הגענו לבית החולים בשעות הבוקר המוקדמות ולא מצאנו אותו. בעלי ובני אדוארד יצאו לחפש אותו מחוץ לבית החולים, ואני נשארתי במחלקה והתחלתי לצעוק על הצוות שיזמינו משטרה שתעזור למצוא אותו", מספרת האם והכאב עדיין ניכר על פניה.

לאחר שהפכו כל אבן במרכז הרפואי ובחצר הגדולה של המרכז, והבן לא נמצא, נסעה האם בצהריים לתחנת המשטרה בחדרה ומסרה להם את תמונתו של בנה. בעוד היא ממתינה לתשובות של השוטרים, הגיעו לפתע שני צעירים ודיווחו, כי מצאו ביער חדרה גופת אדם תלויה. האם נסעה מיד ליער וזיהתה את גופת בנה.

מותו של גורשצ'רוק הותיר את משפחתו אבודה, מבולבלת, אבלה וכואבת. כשנתיים לאחר האירוע, לאחר שאזרה כוחות, הגישה המשפחה כתב תביעה נגד בית החולים ומשרד הבריאות, באמצעות עורך הדין כרמי בוסתנאי.

כתב התביעה מפנה אצבע מאשימה כלפי ההתנהלות הרשלנית של בית החולים מהרגע שאושפז גורשצ'רוק ועד רגע התאבדותו. "בית המשפט מתבקש להורות על פיצוי כספי למשפחה בגין רשלנותם הפושעת של הנתבעים והזלזול הבוטה מצידם בחיי אדם, אשר גרמו למות המנוח", נכתב.

חור בלב
חמש שנים עברו מאז המקרה והמשפחה עדיין מתקשה לעכל את הבשורה המרה. לטענתם, גם הסכם הפשרה לא משכך, אפילו לא במעט, את כאבם. "הכסף לא עוזר לנו. הכסף הזה זה כלום, זה אוויר, זה אבק. בסך הכל נייר מסריח", אומר אחיו של גורשצ'רוק, אדוארד גבריאלוב, בן 22.

"הם אשמים. זו רשלנות שלהם והם אפילו לא מסוגלים להודות ברשלנות. אני לא מבין את זה, א