סכסוך דתי: מקווה הטהרה בשכונת גבעת אולגה בחדרה משמש גם חמאם עבור העובדים הזרים. במערכת "ידיעות חדרה" נערמו תלונות של תושבים הפוקדים את המקווה מדי יום שישי.

לדבריהם, עובדים זרים, פיליפינים או תאילנדים, המועסקים במשרות שונות באזור, נוהגים להגיע למקווה. חיסכון במים? נוחות? את ציבור התושבים הדתי הסיבות לא מעניינות, והם דורשים לשים קץ לתופעה.

המקווה ברחוב האמוראים בגבעת אולגה מהווה כתובת לתושבי השכונה שחפצים לטבול. עיקר הפעילות במקווה מתרחשת ביום שישי, כאשר המוני תושבים מגיעים למקום כדי לטבול ולהיטהר לקראת יום השבת. אלא שלאחרונה תופעה חדשה מעיבה על שהות הטובלים במקום: לעובדים זרים המתגוררים בשכונה נודע דבר קיומו של המקווה, השמועה עשתה לה כנפיים ופשטה בקרבם כמו אש בשדה קוצים, וכך מגיעים העובדים מדי יום שישי למקווה ומתרחצים בו כאחד האדם.

חמאם טורקי
טובלים יהודים שפוקדים את המקווה לעתים קרובות ועדים לתופעה, ניסו לא אחת להתעמת עם אותם עובדים זרים ולסלקם מהמקום - אך ללא הועיל. גם התערבות של בלן המקווה, ופניות אל המועצה הדתית בבקשה למגר את התופעה, לא הועילו, וכך מוצאים עצמם הטובלים כשהם ניצבים בפני שוקת שבורה.

"ללכת למקווה אחר, המרוחק קילומטרים מביתי, זה ממש לא לעניין", מלין אחד התושבים. "מצד שני, אין לנו יכולת לגרש אותם מכאן. מעבר לעובדה שמדובר בזילות של המקום, סובל המקווה מתנאי סניטציה ירודים. מקווה זה לא חמאם טורקי, שכל מי שרוצה יכול לבוא ולרחוץ בו".

"לא היינו אומרים שהמקווה בגבעת אולגה מוזנח, שבור, או לא מטופח", מוסיף תושב נוסף. "יש לנו רק בעיה עם התנאים הסניטריים. מדוע בבריכת שחייה אפשר להשקיע ובמקווה אי אפשר? אנו מוחים על כך שבמקום לאפשר תנאים מינימאליים ולעזור לתושבים להתקרב לתורה ומצוות, רק מקשים עליהם. גם לאנשים שומרי תורה ומצוות חשובה ההיגיינה. לפעמים אין אפילו מקום לתלות את הבגדים. מגבות זרוקות בכל עבר עם סבונים ובקבוקי שמפו. אנחנו מגיעים לכאן כי אין לנו ברירה".
מהמועצה הדתית בחדרה נמסר בתגובה: "הנושא ייבדק".