תיבת דואר בעלת ערך היסטורי נעלמה בסוף השבוע שעבר מחצר ביתה של משפחת רותם בפרדס חנה. בני המשפחה מבקשים מהציבור לסייע להם באיתור התיבה ובהחזרתה. "לתיבה הזאת יש ערך נוסטלגי והיא חשובה לנו מאוד. לכן אנחנו מבקשים לעזור לנו באיתורה", ביקשו במשפחה.

תיבת הדואר בת ה-70 הוחזקה בשנות ה-50 על ידי בני הזוג אסתר וחיים ליכטנשטיין ז"ל. השניים התגוררו בראשון לציון, שם הקימו את ביתם והציבו את תיבת הדואר בכניסה לבית. שמות בני הזוג נחרטו על התיבה.

חיים ליכטנשטיין עלה בשנות ה-20 מפולין למושבה בנימינה, שבה התגורר והיה בין מייבשי הביצות במושבה. הוא חלה במלריה, וכחלק מהטיפול הרפואי הוא נשלח לבית המלון "לונדון" בראשון לציון, שם הכיר את אסתר, בתו של בעל המלון, והיא הפכה לבת-זוגו. השניים המשיכו לחיות בראשון לציון, עד שאסתר הלכה לעולמה בשנת 1994. חיים נפטר בשנת 2000.

תיבת הדואר. מישהו ראה?

בין הנכדים שנולדו וגרו בראשון לציון הייתה אירית רותם, בת 56, היום תושבת פרדס חנה. רותם, פעילה קהילתית, מספרת כי אחרי מות סבה כל אחד מהנכדים בחר לקחת דבר מהבית למזכרת. "אני בחרתי בתיבת הדואר וגם בשער הכניסה של הבית. החלטתי לבחור בשער, כי הוא מסמל אצלי את העתיד, וגם את הזיכרונות שלי כשהייתי נכנסת בילדותי אל הבית. תיבת הדואר סימלה אצלי את ההיסטוריה של המשפחה".

"גם כשעברתי לגור בדרום לקחתי אִתִי את התיבה. התיבה בשבילי היא חלק מההיסטוריה, ולכן אף פעם לא ויתרתי עליה"

רותם מספרת כי היא לקחה אִתָה את תיבת הדואר לכל מקום שבו התגוררה. "גם כשעברתי לגור בדרום לקחתי אִתִי את התיבה", היא אומרת. "התיבה בשבילי היא חלק מההיסטוריה, ולכן אף פעם לא ויתרתי עליה".

לאחר שהגיעה עם משפחתה לפרדס חנה, היא הציבה את התיבה בכניסה למגרש ברחוב האורנים, השייך לסבו של בן-זוגה. "הייתה לו במקום נגרייה ושם תיכננו לבנות את הבית שלנו. הצבתי את התיבה בחצר והתחלנו לבנות את הבית, שכרגע נמצא בשלבי בנייה. במשך כל הזמן קיבלנו מכתבי ודברי דואר בתיבה".

לדבריה, לפני כמה ימים, הגיע קבלן לעבוד בחצר הבית, ותוך כדי העבודות, פירק את התיבה והניח אותה על המדרכה בכניסה לחצר. "אחרי שהקבלן סיים את העבודות הבחנתי שהתיבה נעלמה, ולאחר ששאלתי אותו סיפר שפירק אותה והניח בחוץ. כנראה מישהו עבר במקום ולקח אותה. מאותו הרגע התיבה נעלמה ואין לנו מושג מי לקח אותה".

רותם אומרת כי מדובר בתיבה ממתכת בצבע ירוק, מחוברת לעמוד מתכת, ועליה חרוטים שמות סבתה וסבה. "לתיבה יש ערך סנטימנטלי רב, ואני פונה למי שלקח אותה, אולי בטעות, שיחזיר אותה בבקשה".