משה ביטון, לשעבר סמנכ"ל התפעול בעיריית חדרה, הגיש תביעה נגד העירייה. הוא דורש פיצוי בסך 180 אלף שקל. לטענתו, התנהלותה הרשלנית בהליך מינויו גרמה לו הפסד כספי ניכר, ופגעה בו.

ביטון, 60, תושב אור עקיבא, מילא בעבר תפקידים בכירים בכמה עיריות. בשנת 2016 זכה במכרז לתפקיד סמנכ"ל תפעול בעיריית חדרה, ובחודש מרץ השנה זומן לשימוע לפני פיטורים אצל ראש העירייה, צביקה גנדלמן. גורמים בעירייה ציינו, כי הליך השימוע נקבע על רקע משבר אמון בינו לבין מנכ"ל העירייה, יעקב זיגדון.

משה ביטון. צילום: אלעד גרשגורן

בכתב התביעה, שהוגש על ידי עו"ד צפריר ביטון, נטען, כי בחודש אוגוסט 2016 פירסמה עיריית חדרה מכרז פומבי לתפקיד סמנכ"ל תפעול. באותו הזמן עבד ביטון בעיריית הרצליה, בתפקיד מנהל אגף שאיפ"ה (שימור, איכות ופיתוח העיר). הוא הועסק שם על פי חוזה בכירים, והיה אמור להתמנות בהמשך לסמנכ"ל תפעול בעיריית הרצליה.

לטענתו של ביטון, בעקבות פרסום המכרז, פנו אליו בכירים בעיריית חדרה והציעו לו להגיש מועמדות למכרז. ביטון מדגיש, כי הבכירים שהציעו לו לגשת למכרז ידעו מראש שאחיו, אשר ביטון, עובד גם הוא בעירייה, כמנהל מינהלת גבעת אולגה, וכי ייתכן שיש בהגשת מועמדות זו ניגוד עניינים.

ביטון הגיש את מועמדותו לתפקיד, בהתאם לתנאי המכרז, בצירוף מסמכים לעירייה, שאחד מהם הוא מסמך מיוחד שבו התבקש להצהיר כי אחיו עובד בעירייה. ב-11 בספטמבר, 2016, התכנסה ועדת הקבלה למכרז, והחליטה פה אחד לבחור בביטון כזוכה במכרז.

בתביעה נטען, כי מיום קבלת מכתב המינוי לתפקיד ועד התחלת עבודתו, אף גורם בעירייה לא פנה אל ביטון או יידע אותו כי יש בעיה במינויו לתפקיד, בשל ניגוד עניינים, היות שאחיו עובד עירייה. "עוזרו של מנכ"ל עיריית חדרה הודיע לו מפורשות, כי משרד הפנים אישר את משרתו", צוין בכתב התביעה. עוד נטען, כי איש לא עידכן את ביטון, טרם כניסתו לתפקיד המיוחל, שיש צורך באישור מיוחד של ועדת השירות ושל משרד הפנים, בשל ניגוד העניינים, וכי החלטת העירייה וחוות הדעת של היועצת המשפטית שהוגשה אינן סופיות.

בתחילת חודש נובמבר 2016, התחיל ביטון לעבוד בעירייה ואף חתם על חוזה עבודה. לטענתו, רק לאחר כניסתו לתפקיד, הוא נדהם לגלות כי המינוי שלו בעייתי, מאחר שהעירייה לא פנתה בשום דרך להסדיר את ניגוד העניינים טרם כניסתו לתפקיד. בתביעה נטען, כי "העירייה התרשלה ולא פנתה מיד לאחר תוצאות המכרז וקבלת התובע לעבודה, לוועדת השירות, כפי שנתבקשה לעשות, דבר שהביא את התובע למצב של עוול מתמשך, וכל זאת בשל מחלוקת שקמה בין העירייה למשרד הפנים, בלי עוול בכפו של התובע, תוך שהוא משלם מחיר כבד".

לטענת ביטון, רק לאחר שנכנס לתפקיד והחל לעבוד בעירייה, התברר לו, כי משרד הפנים דרש מהעירייה עוד טרם כניסתו לתפקיד, כי העסקתו תאושר על ידי ועדת השירות לעיריות. לדבריו, העירייה ידעה על דרישה זו ולא עשתה דבר בנדון.

בכתב התביעה נטען, כי משראתה העירייה כי העניין לא אושר, פנתה לוועדת השירות בעניין זה. בהמשך, נטען, העירייה הבינה כי משרתו של ביטון לא תאושר, וביקשה מביטון כי יגיש הוא בעצמו תביעה נגד משרד הפנים ונגדה, וזאת, כדי לנסות "לזרז עניינים", תוך הבטחה, כי היא תשתתף בשכר טרחת עורך דין. ביטון הסכים לבקשתה של העירייה, ובלית ברירה, הגיש את התביעה.

בכתב התביעה נטען, כי רק ב-24 במאי 2018, לאחר דיונים ארוכים בבית המשפט, על כל הכרוך בכך, כולל הוצאות רבות, שוב חתמה העירייה על הסכם העסקה עם ביטון, ותפקידו אושרר על פי דין בוועדת השירות.

ביטון עבד בעיריית חדרה עד לפני כחודשיים, ואז סיים את עבודתו בעירייה. בעקבות כך הגיש את התביעה נגד העירייה, ובה דרש פיצוי על סך של 180 אלף שקל.

לטענתו, עיריית חדרה ידעה כי יש בעיה של ניגוד עניינים, והייתה צריכה לפעול בעניין מיד מול ועדת הרשות, דבר שלא נעשה. "התנהלות זו של העירייה נגועה בחוסר תום לב מובהק, וגרמה לתובע עוגמת נפש ופגעה בו קשות, תוך פגיעה בכבודו, לרבות נזק כספי ניכר", נטען בתביעה.

לטענת ביטון, הסכסוך בין העירייה למשרד הפנים נמשך כשנה וחצי לערך, ובמהלכם הוא הפסיד את כל התנאים הסוציאליים שאמור היה לקבל, ואף ספג הפסד שכר ניכר, בגין משכורת בכירים שאותה אמור היה לקבל בהתאם למכרז.

מעיריית חדרה נמסר: "העירייה אינה מנהלת את ענייניה המשפטיים בכלי התקשורת, ותציג את עמדתה בבית המשפט".