"אמרתי לעצמי: אני חייב להיות על הבמה"

שם: עמית יעקב.

גיל: 15.

עולה לכיתה: ט'.

בית הספר: חטיבת הביניים תיכון חדרה.

תושב: חדרה.

למה דווקא תיאטרון? "מאז ומתמיד חלמתי להיות בתיאטרון. פעם הייתי בהצגה ששיחקה בה אחות של חבר שלי. במהלך ההצגה אמרתי לעצמי 'וואו, אני חייב להיות על במה, אני חייב לשחק'. כשהסתיימו לימודי בית הספר היסודי ידעתי שארצה ללכת לאודישנים של מגמת תיאטרון. באודישנים חילקו אותנו לשתי קבוצות, וכל קבוצה הייתה צריכה לשחק דמויות כלשהן. לא משהו שמתכוננים אליו. לשמחתי התקבלתי. אפשר לומר שלעסוק בתיאטרון היה החלום שלי מאז הילדות, ואני מקווה להמשיך להגשים אותו בעתיד".

אם לא תיאטרון, מה היית לומד? "הייתי מבקש ערעור, או עוד הזדמנות. לא רואה את עצמי בשום מקום אחר למעט תיאטרון. אם לא הייתה ברירה הייתי הולך למגמת ספורט כנראה".

תרצה לעסוק בזה בעתיד? "בוודאי. כבר כעת אני מתחיל לברר לגבי סוכנויות שמייצגות שחקנים ולעניין אותן. זה חיידק שלי".

תחביבים: "אני מנגן בגיטרה ואני גם שר".

עמית יעקב | צילום: אלעד גרשגורן 

"רוצה לדעת לטפל במשפחה שלי"

שם: ליאם בקר.

גיל: 16.

עולה לכיתה: י"א.

בית הספר: הרב תחומי למדעים ואומנויות בחדרה.

תושב: חדרה.

למה רפואה? "מפני שאני מתחבר מאוד לעולם הזה של לעזור לאחר, לטפל. כל נושא הרפואה מעניין אותי מאוד מאז שהייתי ילד. תמיד התעניינתי בנושא וקראתי ספרים שעוסקים באנטומיה. עניין אותי איך עובדות מערכות הגוף. אני גם מתנדב במד"א ובאקי"ם בחדרה, ככה שהיה טבעי לי מאוד לבחור במגמת רפואה. אני רוצה לדעת לטפל בבני המשפחה שלי במידה שיקרה משהו.

"השנה הלימודים היו מאופיינים יותר בקטע העיוני של הרפואה. בשנה הבאה הלימודים יהיו יותר מעשיים וזה משהו שאני מצפה לו מאוד. במסגרת עבודת הגמר שלנו, למשל, אנחנו אמורים לבחור מחלה, לראיין אנשים שסובלים ממנה וללמוד כיצד היא משפיעה על החיים שלהם. זה כבר ממש להתקרב לפרקטיקה של הדברים".

אם לא רפואה, מה היית לומד? "שום אופציה אחרת. רק רפואה, זו המגמה היחידה שבאה בחשבון מבחינתי, ולשמחתי אני כאן".

תעסוק בזה בעתיד? "בהחלט כן. אני רוצה להיות רופא".

תחביבים: "אני מקדיש הרבה זמן להתנדבות במד"א בחדרה וגם באקי"ם חדרה. אני אוהב את זה ונהנה מזה מאוד, ואני מרגיש שזו גם עשייה משמעותית".

 ליאם בקר | צילום: אלעד גרשגורן

"לא רציתי שום מגמה אחרת"

שם: אור פרץ.

גיל: 16.5.

עולה לכיתה: י"א.

בית הספר: אנרג'י טק של חברת
החשמל.

תושב: חדרה.

למה מיכון? "אני מתחבר לתחום, הוא מעניין אותי. אנחנו מתחילים מהבסיס, מקריאה של שרטוט, וממשיכים עד לרמה של הביצוע. זה אומר שרטוט, בנייה ותחזוקה. השלב הסופי הוא עבודה עם מדפסת תלת ממד, עליה אנחנו מדפיסים את מה ששרטטנו ושבמקור היה רק רעיון בראש. אנחנו גם לומדים ריתוך, אבל הקסם הוא באמת שכל מה שאנחנו לומדים, אנחנו מיישמים בשטח".

אם לא מיכון, מה היית לומד? "הנושא הזה מדבר אליי מאוד, ככה שאני לא רואה את עצמי במגמה אחרת".

תעסוק בזה בעתיד? "ייתכן שכן, אני לא יכול לדעת כבר בשלב הזה. בשנה הבאה נתחיל לעבוד בבתי המלאכה של חברת החשמל, ככה שתהיה לנו גם יותר הבנה מה זה מצריך מאיתנו כמקצוע לעתיד".

תחביבים: "לצאת לבלות עם חברים, לשחק כדורגל, ללכת לבריכה, לים, לשחק עם חברים ולהיות איתם בעיקר".

 אור פרץ | צילום: אלעד גרשגורן

"ללמוד כאן זו חוויה מדהימה"

שם: רומי פיאצה.

גיל: 15.

עולה לכיתה: י'.

בית הספר: הרב תחומי למדעים ואומנויות בחדרה.

תושבת: חדרה.

למה מחול? "אני רוקדת המון שנים. התחלתי לרקוד ריקודים סלוניים בגיל ארבע, וזה חלק מחיי. שמעתי שיש בבית הספר מגמת מחול וכשהסתיימו הלימודים בבית הספר היסודי, באתי לאודישן. הכל היה חדש לי כי לא הכרתי עוד סגנונות ריקוד. במבחן רקדנו כולנו ביחד, כך שחששתי שלא אתקבל. אחרי שבועיים של מתח ולחץ קיבלתי מכתב שבישר שהתקבלתי. הכרתי מורים מדהימים, למדתי סגנונות ריקוד שונים כמו קלאסי, מודרני ולירי, וקיבלתי תמיכה מכל המגמה שהעיפה אותי לשמיים. ללמוד כאן זו חוויה מדהימה".

אם לא מחול, מה היית לומדת? "בתהליך הקבלה בשאלון תמיד מבקשים שלוש אופציות, אני כתבתי רק אחת: מחול. זה מה שאני אוהבת והייתה לי הרגשה פנימית שאני אפרח כאן ושום מגמה אחרת לא תתאים".

תעסקי בזה בעתיד? "כן, ברור. אני ועוד חברה ייצגנו את הסטודיו שאנחנו רוקדות בו, 'סטודיו אוראל', בתחרות ארצית וניצחנו. הכינו אותי לשאוף הכי גבוה שיש, ואין סיבה שלא אעסוק בזה בעתיד".

תחביבים: "חוץ מלרקוד אני חלק ממרכז יזמות בבית הספר, שם אני המנכ"לית. אנחנו מפתחים מיזמים בליווי של מנטורים שמלמדים אותנו על העולם העסקי, יוצאים לכל מיני האקתונים ועוסקים בפיתוח אפליקציות ועיצוב תעשייתי. זה עוד משהו שאני אוהבת מאוד".

 רומי פיאצה | צילום: אלעד גרשגורן

"הכיתה הפכה למשפחה השנייה שלי"

שם: יאן קושחדזה.

גיל: 17.

עולה לכיתה: י"ב.

בית הספר: הרב תחומי למדעים ואומנויות בחדרה.

תושב: חדרה.

למה רובוטיקה? "הצטרפתי בלי לדעת למה אני נכנס. אני תושב חוזר מגיאורגיה. הגעתי לבית הספר בשנה שעברה, בכיתה י"א, ככה שהפסדתי את הגיוסים למגמות שעושים בכיתות ט' ו־י'. הצטרפתי כי חבר המליץ לי על זה וסיפר שזה כיף, ויש גם קטע של מעורבות חברתית. הכיתה שלי משתתפת כל שנה בתחרות בינלאומית. המשימה היא לבנות רובוט על פי אתגר מסוים. במהלך העבודה הכיתה הפכה למשפחה השנייה שלי. גיליתי שאני אוהב את זה מאוד, ובשנה הבאה אתפקד כראש צוות תוכנה. אנחנו עושים גם מעורבות בקהילה ואנחנו בקשר עם בית הספר קשתות בעין שמר לילדים שהם על הרצף, אנחנו עוזרים להם. הקיץ גם התנדבנו בבריכה. אנחנו מתכננים לבנות רובוט שיעזור לילדים עם מוגבלויות לנהוג".

אם לא רובוטיקה, מה היית לומד? "אני מניח שהנדסת תוכנה".

תעסוק בזה בעתיד? "אני מקווה שכן".

תחביבים: "לקרוא ספרים. אני גם שוחה, רץ, ורוכב על אופניים".

 יאן קושחאדזה | צילום: אלעד גרשגורן

"היכולת להוביל היא תכונה מרכזית אצלי"

שם: שון שפר.

גיל: 15.

עולה לכיתה: ט'.

בית הספר: חטיבת הביניים תיכון חדרה.

תושב: חדרה.

למה דווקא מנהיגות? "זה משהו שמאפיין אותי מגיל צעיר. זו תכונה מרכזית אצלי, היכולת להוביל. אנחנו לומדים ומחדדים את המיומנויות של הנהגה, אם זה קבוצת אנשים או רעיון. אנחנו לומדים איך להציג דעה, איך לגשר בין בני אדם ובין שלל רצונות. עברנו לשם כך סדנת גישור. למדנו איך ללכד קבוצה. במסגרת הלימודים אנחנו גם יוצאים להרבה ימי שדה. רכשנו המון מיומנויות של הכרת השטח. כיום, לא משנה איפה יזרקו אותי פיזית, עם מפה ומצפן אוכל לדעת בדיוק באיזו נקודה אנחנו נמצאים ולאן צריך ללכת. אני מרגיש שכל מה שאנחנו לומדים חיוני מאוד לחיים".

אם לא מנהיגות, מה היית לומד? "אין אופציה אחרת. אני חושב שגם במבחנים למגמה זיהו את זה אצלי, את ההתעניינות ואת ההתאמה לתחום. אני חושב שצריך תכונות אישיות כדי להתאים למנהיגות, להצליח להוביל אחריך קבוצה אל המטרה ואל היעד".

תעסוק בזה בעתיד? "אני חושב שכן, אם כי מוקדם לדעת בשלב זה. מה שבטוח, הלימודים כאן תרמו לי הרבה בחיים".

תחביבים: "אני אוהב כדורסל וגם צילום".

 שון שפר | צילום: אלעד גרשגורן