אסתר מסיקה, תושבת חדרה, 63, חלתה לפני שש שנים בסרטן. בימים אלה היא מחלימה מהמחלה, ומי שמסייעת לה בכך היא קבוצת החתירה "לביאות ורודות ישראל", שבה היא פעילה.

את הקבוצה הקימה אורית זיו, שאחותה הצעירה טלי חלתה בסרטן ונפטרה לפני שלוש שנים. זמן קצר אחרי האובדן הרגישה זיו גוש, והבינה שגם היא הצטרפה לסטטיסטיקה.

אסתר מסיקה. החתירה מסייעת לבריאות | צילום: אלבום פרטי

בין הטיפולים הקשים, ההקרנות והניתוחים, כשהיא נאבקת בסרטן, החליטה זיו, סקיפרית ושייטת ותיקה, שגדלה בנתניה ליד הים, להקדיש את חייה לנשים שחלו בסרטן השד, השחלות או צוואר הרחם. לפני שנה וחצי הקימה את קבוצת החותרות לזכרה של אחותה.

כ-20 נשים בשלבים שונים של המחלה חותרות בכל סירת "דרקון", כשבאמצעות החתירה הן לא רק מחזקות את גופן פיזית, אלא גם את המורל. ברחבי העולם פועלות כ-122 קבוצות של נשים בוורוד, ותחרויות עולמיות בהשתתפותן מתקיימות מדי שנה.

לפני כחודש, קטפו הלביאות הוורודות מישראל כמה תארים, בתחרות שהתקיימה בקפריסין. בין היתר זכו במקום הראשון במקצה החתירה ל-200 מטר, ואת המקום השני במקצה החתירה ל-500 מטר.

"מרגש מאוד לדעת שלנשים בקבוצה, שמתמודדות עם המחלה או שמחלימות ממנה, יש המוטיבציה, המשמעת וכוח הרצון להילחם ולהוכיח גם כוח פיזי וגם כוח נפשי", אומרת מסיקה. "בכך, בעיניי, הן משמשות השראה זו לזו בתוך הקבוצה עצמה, וגם לכל הנשים חולות סרטן השד בכלל. אני תמיד עסקתי בספורט בצורה חובבנית, אבל להיות חלק מקבוצה מרגשת כזאת זה משהו אחר לגמרי. זה מעצים, זה מחזק, זה מרפא, ואני ממליצה וקוראת לכל אישה שמתמודדת עם המחלה להצטרף אלינו לתהליך המופלא הזה".

מסיקה, המצויה בשלבי ההחלמה מהמחלה, אינה שוכחת את ההתמודדות הקשה: "היו רגעים שהיה לי קשה מנשוא", היא אומרת, "אבל הייתי נחושה להבריא. סייעו לי מאוד בני המשפחה שלי, ובני ארז (כדורגלן עבר במכבי תל אביב), ששימש בעבורי מעין פסיכולוג וקואצ'ר. הוא חיזק אותי במילים טובות והחדיר בי כוח לנצח, וברוך השם היום אני במקום אחר. אמנם, אני עדיין נדרשת ליטול תרופות, ואמשיך ליטול אותן במשך עשר שנים, אבל אני בהחלט בקטגוריה של מחלימה מהמחלה. החתירה אגב מסייעת רבות לבריאות הזרוע שלי, שממנה הוסרו בלוטות לימפה. אם לא הפעילות הגופנית, היא מתנפחת".

בחודש מאי הקרוב צפויות מסיקה וחברותיה לקבוצה לטוס לוונציה, לתחרות חתירה נוספת: "כשאנחנו חותרות יחד, התחושה שהיא שאנחנו חזקות מהחיים, אחרי כל מה שעברנו. אנחנו חותרות למען העתיד שלנו, ולא שוכחות גם את אלה שאיבדנו בדרך".