מי שמבקר ברחבי שכונת הפארק בחדרה אינו יכול שלא להבחין בריבוי שלטי ה"למכירה" התלויים על מרפסות הבניינים. שכונת הפארק משכה אליה בשנים האחרונות משפחות צעירות מרחבי הארץ, שחלמו לגור בשכונה חדשה, במיקום גיאוגרפי נוח ולא רחוק מתל אביב, רק לא במחירים של העיר הגדולה.

"זאת נראתה העסקה הכי טובה למשפחות צעירות", אומרים השבוע תושבים בשכונה, "אבל בין החלום לבין המציאות המרחק היה רב. הסיפור שלנו בשכונה הוא ממש החלום ושברו".

משפחת נקש. צילום: אלעד גרשגורן

מאבק ארוך

בשנים האחרונות ניהלו תושבי השכונה מאבקים רבים על תנאי החיים שלהם בה. הם מחו על מסדרון קווי המתח הגבוה החוצה את האקו-פארק בלב השכונה, על העובדה שבית הספר השכונתי נבנה בסמוך לקווי המתח, על היעדר פסי האטה ברחובות המרכזיים, על הארנונה הגבוהה מדי ביחס לשירות שמתקבל מעיריית חדרה, ועל כך שהם נאלצים לשלוח את ילדיהם גילאי הטרום-חובה ללמוד גם בשנת הלימודים הקרובה בקרוואנים. בעוד אחרים בוחרים להמשיך להילחם על שיפור תנאי החיים, לא מעט משפחות הרימו ידיים ובחרו לעזוב את השכונה.

סתיו דיין ובני משפחתה הם דוגמה למשפחה שרצתה מאוד להישאר בשכונת הפארק, אולם מאחר שהתנאים כבר אינם מאפשרים להם, הם צפויים להעתיק את מקום מגוריהם בראשית חודש אוגוסט, ולעבור לעמק חפר: "לצערי אני נאלצת להתרחק מאחותי, שמתגוררת בבניין לידי, ומהוריי שגרים בבית אליעזר. אנחנו עוזבים בגלל סוגיית החינוך בשכונה, שקיווינו שתשתנה, אבל זה לא קרה. הבן שלי בן שלוש, ולו היינו נשארים כאן, הוא היה משובץ לגן בקרוואן בתוך בית הספר 'מדעים ויהדות', כמו כל ילדי הבניין שלנו.

"כבר בשנה שעברה, כשראיתי את כל סיפור הקרוואנים, וששום דבר לא משתנה, התחלתי לדבר עם בעלי על עזיבה", אומרת דיין. "כעת, כשאין שום שינוי, החלטנו לעזוב לעמק חפר, שם הבן שלנו ילמד בגן מועצה. בדקתי קודם לכן את הקרוואנים, ששם ממוקמים הגנים, חשבתי שאולי זה לא כזה נורא, אבל זה כן. הגן קטן מאוד פיזית, אין בו אפילו שירותים, אלא רק מחוץ לגן, אין כיור לשטיפת ידיים, אין תנאים מינימליים. יש 100 ילדי גן על חצר אחת קטנה".

"ארנונה גבוהה"

משפחתו של תושב השכונה ירדן נקש, שמתגוררת בה כבר חמש שנים, צפויה בימים הבאים לעזוב לטובת מגורים בכרכור: "הכול התחיל מהארנונה הגבוהה. כשהגענו לא היה כאן כלום. גרנו באתר בנייה ענק, עם מיליון פועלים מהשטחים, מנופים מכל כיוון, רעש של דחפורים ואבק סמיך בכל פינה בבית. לא היה פארק, לא היה כביש 9 ולא כביש יוליאנה. דואר רגיל אף פעם לא הגיע, ולכן, לא הבנו על מה אנחנו משלמים ארנונה כזאת גבוהה".

לדבריו, קווי המתח הם סיבה נוספת לאי-שביעות הרצון משכונה: "ההתנגדות הנחרצת של העירייה להטמין אותם, למרות הארנונה הגבוהה שאנחנו משלמים, ולמרות הסכנה הבריאותית הממשית, גרמה לנו להרגיש שלעירייה לא אכפת. אהבנו מאוד ללכת לאקו-פארק, אבל למה זה היה חייב לכלול את הסיכון שבקרינה שם? מה שמוביל לסיבה נוספת שבעטיה החלטנו לעזוב. בית הספר שהבטיחו לשכונה הפך לאולפנת בנות. בתי הגדולה עולה השנה לכיתה א', וכל השנים היינו בטוחים שהיא תלמד במרחק מטר מהבית".

על שלל הסיבות הללו הוסיף נקש גם את חסרונו של המרכז המסחרי, שנפתח רק באחרונה, ואת מצוקת החניה בשכונה: "עד שהמרכז המסחרי נפתח, נאלצנו בשביל שקית חלב להתניע אוטו ולהיכנס לפקקים שבעיר. אין חיי לילה, אין פאבים והקולנוע תקוע. בכרכור יש מוסדות חינוך, מרכז מסחרי במרחק הליכה, גני שעשועים גדולים בלי סכנת קרינה, שתי חניות שלנו בטאבו, פאבים ומקומות בילוי נהדרים. בארנונה נשלם אותו הסכום, אף שהבית גדול יותר ועם גינה", מפרט נקש. הוא מדגיש, כי תיכנן לעזוב את השכונה רק בעוד ארבע שנים, אך הקדים את עזיבתו. "הרגשנו זלזול מצד העירייה, שמשנה תוכניות על פי צרכיה, עושקת אותנו בלי להתבייש ולא עושה די למען התושבים", הוא אומר.

המעבר לצפון

מי שכבר עשתה את הצעד, בראשית השנה, היא דניאל בר. היא ובני משפחתה עזבו את שכונת הפארק ועברו להתגורר ברמת הגולן. לדבריה, הסיבה העיקרית לעזיבה הייתה היעדר מוסדות חינוך ראויים בשכונה:

משפחת בר. צילום: פרטי

"כשקיבלנו את השיבוץ לגנים לשנת 2018-9, הייתי בהריון מתקדם, בלי רכב. בתי שובצה באחד מהגנים שבקצה השני של שכונת הפארק. ראשית, לא הבנו את המשמעות, כי היו כל מיני פתרונות זמניים עוד לפני שהתחילה השנה. היינו אמורים להתחיל במתנ"ס של בית אליעזר, אחר כך קיבלנו שיבוץ לגנים בקרוואנים. ניסינו להבין שזה זמני, אבל כשהיינו בסיור במקום, חשכו עינינו. שני תאי שירותים פעילים ל-105 ילדים שהרגע נגמלו, אסלות וכיורים גבוהים מדי, אין סבונייה ונייר לניגוב ידיים; חצר אחת משותפת לכל הגנים, בלי משחקים, בלי צילייה ועוד המון ליקויים. כל אלה לא איפשרו לנו להירגע. אמרו שזה זמני עד ינואר, ואז נעבור למבני הקבע של הגנים. החלטנו לתת לזה צ'אנס אמיתי, אבל הגענו באחד בספטמבר, ולא הצלחנו להביא את עצמנו להשאיר את הילדה שם. החלטתי שזה לא מגיע לה".

לדברי בר, לא היה להם כל תכנון מקורי לעזוב את השכונה, והדבר נעשה בלית ברירה: "שיווקו את המקום למשפחות צעירות, אז היו צריכים לצפות גם את הגעתם של ילדים צעירים. לי הייתה קליניקה בחדרה, שסיפקה לי פרנסה ממש יפה, בעלי עבד בהייטק באזור המרכז, כל החיים שלנו היו באזור הזה. למרות זאת, כשזה הגיע לחינוך ילדינו, לא יכולנו לא לעשות מאום. עברנו לרמת הגולן ואנחנו מאושרים", היא אומרת.

תושבת חדרה, שמתגוררת עם בני משפחתה בשכונת הפארק בארבע השנים האחרונות, סיפרה, כי היא ובעלה מתכננים לעזוב בשנה-שנתיים הקרובות, אף הם בשל היעדר פתרונות חינוך לילדי השכונה: "הילדים שלנו לא לומדים בחדרה אלא מחוץ לעיר. אנחנו נאלצים להסיע אותם בכל יום 15 דקות למוסדות החינוך שלהם, מכיוון שלא הסכמנו שילמדו בקרוואנים. ניסינו את זה בראשית השנה, ולא יכולתי להשלים עם התת-תנאים. אנחנו משלמים כסף לגנים פרטיים, במקום שהעיר תספק לנו את זה חינם, ובשכונה שלנו. בתי הספר שקולטים את ילדי השכונה הם רבים: אילן רמון, צפרירים, צליל, המכיל, קפלן. משבצים אותם שרירותית בין בתי הספר. אין להם הפריווילגיה ללמוד עם חבריהם מהגן, או מהשכונה".

לדבריה, למרות ההנאה שבמגורים בשכונה חדשה, שבה פארק מרשים, חיי קהילה ואירועים קהילתיים רבים — היעדר מוסדות חינוך הולמים שומט את הקרקע מתחת למגוריהם בשכונה. "בעיניי, זה הדבר הבסיסי כשבוחרים מקום לגור: לדעת מה התנאים, היכן יתחנכו הילדים ומי הדמויות שישפיעו עליהם. הובטח לנו שיהיו מוסדות חינוך בשכונה. אבסורד הוא, שבאזור א' אין תנאים בסיסיים כמו גנים. כרגע החלום שלנו הוא לעבור לגור בסמוך לגנים מחוץ לעיר, שבהם לומדים ילדינו".

תסכול וייאוש

אחד ממתווכי הדירות הבולטים בעיר ניסה להסביר כיצד הפכה שכונת הפארק מיעד כה מבוקש למקום מגורים שתושביו אינם שבעי רצון ממנו: "השכונה הזאת, עם עין הים, מותגה לפני כמה שנים כאזורים היוקרתיים של העיר. במבחן המציאות, בשכונת הפארק החלו התושבים לגלות שגנים בקושי יש להם, בית ספר נבנה רק כעת והוא שנוי במחלוקת, בגלל סמיכותו לקווי המתח. רמת התחזוקה של השכונה נמוכה מאוד לעומת הסטנדרטים של התושבים שהגיעו לכאן ממקומות כמו רעננה וכפר סבא, ועד לאחרונה, גם לא היה להם מרכז קניות. קופת חולים פועלת מתוך בית באחד הבניינים בשכונה, אין להם חניות, ואת החניות שהיו צבעו להם באדום-לבן או בכחול-לבן. על כל זה נוסף החשש מקווי המתח הגובה, וכל זה מוביל לתחושה שלהם, שהם הלכו אחורה במקום קדימה".

לדבריו, גם אם מוציאים מהסיפור את בעלי הדירות, שמוכרים כי הדירות ממילא נרכשו לשם השקעה, עדיין לא מעט עוזבים מתוך תסכול וייאוש: "נלחמו, ניסו, החזיקו מעמד בתקווה, כשראו שזה לא הולך ביקשו למכור", סיכם.

מעיריית חדרה נמסר: "בניגוד למסע ההכפשה נגד העירייה ונגד העיר בכלל, פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים, שעל-פיהם חדרה ניצבת במקום החמישי בארץ, ברשימת הערים שהישראלים הכי מעדיפים לגור בהן. יתרה מזאת, מסע הכזבים והשקרים בנוגע לבית הספר בשכונת הפארק קרס, לאחר שנודע כי בית הספר החדש יכיל את בנות חב"ד, וכי בשעות אחר הצהריים תתקיים בו פעילות קהילתית לילדי השכונה. גם העובדות על מצב החינוך בעיר, עלייה מתמדת בשיעור הזכאים לבגרות במשך חמש השנים האחרונות, אינן מוסיפות אמינות לטענות הכזב שמועלות כנגד מצב החינוך בעיר. בעניין הטמנת קווי המתח, הרי שמדובר בהליך שדורש זמן רב".