בטקס מרגש ורב משתתפים שהתקיים ברחבת יד לבנים, ציינה עיריית חדרה את יום הזיכרון ליהודי אתיופי שנספו בדרכם לישראל ומקום קבורתם לא נודע.

הטקס, שנפתח בתפילות הקייסים ורב העדה, התקיים במעמד ראש העיר צביקה גנדלמן, המשנה לראש העיר חדוה יחזקאלי, חבר מועצת העיר טספאי אדראג'ו ורבים אחרים.

מדליקי המשואות ונציגי הדור הצעיר | צילום: דוברות עיריית חדרה

הערב לווה בעדויות קורעות לב של נציגי משפחות שאיבדו את יקיריהם במסע המפרך, ובהדלקת משואות להנצחת זכר הנספים. כל משואה הודלקה על-ידי נציג משפחה ביחד עם חניך תנועת נוער, סמל להנחלת הזיכרון מדור לדור.

ואלה מדליקי המשואות:

אברה קסה - היה בן למשפחה מבוססת ואמידה. יום אחד הגיעה ידיעה כי דודיו הצליחו להגיע לישראל דרך סודן. המשפחה שכל השנים חלמה על ירושלים, החליטה להגשים את החלום ולעלות בעקבות הדודים. למסע יצא עם הוריו, שתי אחיותיו וילדיהן, אשת אחיו וילדיהם, ודודיו מצד אימו. הדרך הייתה קשה, והמשפחה סבלה מרעב וממחלות.

הרעב והסבל הפילו חללים רבים, כולל בקרב בני משפחתו, וכך נאלץ להיפרד מאימו, מדודתו אזלש שטה, ומאחייניתו פתפטי מסגנו, שנפטרו ונקברו באדמת סודן.

אברה קסה הצליח להגיע לישראל בשנת 1991. בארץ הקים משפחה והביא לעולם ילדים ונכדים. אך עד היום הוא מתגעגע לאימו, דודתו ואחייניתו, שנותרו מאחור, ואין להן אפילו קבר שיוכל לעלות אליו.

הדליק משואה בליווי נציגת תנועת "הצופים" שיר שטרנליכט.

אדיסו גטהון - בן למשפחה בת ארבעה אחים. הוא נישא באתיופיה והיה אב לילדים.

האח של חמו הגיע אל המשפחה וסיפר כי הדרך ירושלים נפתחה, וכי אפשר לצאת דרך סודן. אדיסו ואחיו הבכור יצאו למסע ביחד עם משפחותיהם, עם אימם לוסית רדה ועם חמו וחמותו.

הדרך הייתה מפרכת, והמשפחה נתקלה בקשיים רבים, דלות ורעב. כשהגיעו לסודן שמע על אנשים שמצאו מותם בדרך, ומידי יום נוספו עוד ועוד שמות לרשימת הנפטרים, ביניהם אימו לוסית רדה ובתו בליינש גהטון.

הגיע לישראל בשנת 84' עם אשתו וילדיו, והביא ילדים נוספים ונכדים, אבל עד היום נשבר ליבו בגלל אובדן אימו ובתו שנותרו מאחור, ללא קבר ומצבה.

הדליק משואה בליווי חיילת פרק משימה עומר חן.

בקווין גודו - בת למשפחה אמידה ולה חמישה אחים ואחיות. הידיעה על אנשים שהצליחו להגיע לישראל הייתה עבורה כמו הגשמת חלום רב שנים.  

היא ואחיה יצאו למסע המפרך ללא הוריהם, ונתקלו בקשיים רבים, רעב, מחלות, וגם שודדים שארבו להם במעבר הגבול מסודן וגנבו את כל מזונם וציודם. אך הרע מכל ארב לה במחנה עמרה קובה, עם מותו הפתאומי של בנה סטוטאו ממחלה.

מוכת הלם ויגון המשיכה במסע והצליחה להגשים את החלום של המשפחה ולהגיע לישראל. בארץ הקימה בית, ומשפחתה התרחבה. כיום היא חובקת ילדים ו-19 נכדים, אך על שמחתה מעיב כל השנים הצער הכבד על מות בנה, שנותר מאחור.

הדליקה משואה בליווי נציג תנועת הנוער "מכבי הצעיר" נועם אסנקיה.

דינה סנבטו - בת למשפחה צעירה שמנתה הורים ועוד אחות. העלייה לישראל הייתה בגדר חלום שעבר במשפחתה מדור לדור, ולכן כשנודע על פתיחת הדרך לירושלים, החליטו לצאת למסע.

המסע היה מפרך והדרך קשה. שודדים שארבו בדרך גזלו מהמשפחה את כל רכושה ומזונה,  והותירו אותה חסרי כל. במהלך המסע נפטרה אמה של דינה, ומקום קבורתה לא נודע.

דינה הצליחה לעלות לישראל ולהגשים את החלום. היא גם הצליחה להקים בית ומשפחה, עם ילדים ונכדים, אך עד היום היא מתגעגעת לאמה, שלא שרדה את המסע ונותרה מאחור.

הדליקה משואה בליווי נציג תנועת הנוער בני עקיבא אמיר צאלמן.

סיסאי מששה - בן למשפחה בת שישה ילדים. המשפחה הייתה מבוססת, אך למרות זאת החליטו לקום וללכת אל הלא נודע, שואבים את כוחם מהאמונה והתקווה להגיע לירושלים.

הדרך הייתה קשה, בשטח הררי, ביערות ובמדבר ללא מים ומזון לאנשים הרבים שעשו את המסע, תינוקות, ילדים, מבוגרים וזקנים. עם הגעתם לסודן נפלו רבים למשכב ונפטרו מתשישות, מרעב וממחלות.

מששה הצליח להגשים את החלום ולעלות לישראל. הוא הקים בית עם ילדים ונכדים, אך על התרוממות הנפש תמיד מעיבה הפרידה על רבים שלא זכו לעלות ונותרו מאחור.

הדליק משואה בליווי נציגת המד"צים עדן קינדה.