חולים שנזרקים במסדרונות, לפעמים אפילו בלי מיטות, זמני המתנה מופרעים לבדיקות שונות, שעות ארוכות בלי יחס, מחסור בציוד בסיסי, לכלוך ותנאים היגייניים ירודים, בלבול, חוסר תיאום ומצבים המזמינים רשלנות, אנשי צוות שבאמת רוצים, אבל לא מסוגלים להשתלט ואנשים שהתייאשו מזמן, אבל פשוט אין להם ברירה.

המיון בהלל יפה | צילום: לירן טטרו
 
במשך 11 ימים ביקרו תחקירני ynet ו-ידיעות אחרונות ב-21 חדרי מיון בבתי החולים ברחבי הארץ והביאו הרבה מאוד מסקנות עצובות ממערכת בריאות בקריסה. לכתבה המלאה 

-

מה גילתה הבדיקה ביום רביעי 13.11 בבית החולים "הלל יפה" בחדרה?

20:45. ליבי, בת 62, מתלוננת על כאבים חזקים בברך וצולעת באיטיות לתוך חדר המיון. אני ממהרת לחפש עבורה כיסא גלגלים, אבל מתברר שאין כזה. האחות מפנה את ליבי לראומטולוג, והיא נאלצת ללכת על רגלה הכואבת.

21:30. האחות בודקת מדדים, ורואה שעל התיק נכתב שהכאב הוא בשל חבלה. "זה נכון?" היא שואלת את ליבי. "לא", משיבה ליבי, תוהה למקור האבחנה השגויה. "אה", מודיעה האחות, "אז זה לא אלינו. את צריכה אורתופד".

21:50. מגיעים לאורתופד. "בגלל הגיל שלך, יכול להיות שתצטרכי ניתוח להחלפת ברך", הוא מבהיל את ליבי עוד לפני שבכלל בדק אותה. "גשי לבדיקת רנטגן ותחזרי".

22:18. נכנסים לבדיקת רנטגן וליבי סובלת. עד כה איש לא טרח להציע לה משכך כאבים.

22:31. חוזרים לאורתופד, אבל החדר שלו ריק. הולכים לחפש אחר.

22:42. נכנסים לאורתופד החדש. "אין ממצאים חריגים", הוא שולח את ליבי לשלושה ימי מנוחה בבית ומציע לה אופטלגין, אף שעל הדף הראשון בתיק הרפואי שמונח מולו נכתב באותיות קידוש לבנה שהיא אלרגית לתרופה. מבוא לאסון.

22:55. הרופא המליץ על חבישה, אבל מתברר שאין תחבושת אלסטית בהישג יד. הולכים לחפש.

23:10. נס, אבל אנחנו כבר בחוץ. מצד שני, ליבי עדיין צולעת וסובלת מכאבים, ותורים לבדיקות בקופה יש לעוד חודשיים בערך.

הכתבה המלאה פורסמה לראשונה באתר ynet.

(אריאלה שטרנבך, הדר גיל־עד, שני שדמה, יהודה שוחט, ורד גולדמן, נינה פוקס)